יום שבת, 27 באוגוסט 2016

עו"ד נועם קוריס כותב על עיכוב והקפאת הליכים מול צדדים שלישיים בחדלות פרעון של תאגיד

עו"ד נועם קוריס כותב על עיכוב והקפאת הליכים מול צדדים שלישיים בחדלות פרעון של תאגיד

האם עיכוב ההליכים יכול לפרוס חסות גם על צדדים שלישיים? האם עיכוב ההליכים כפי שמופיע בדין מעכב אך ורק את הנושים של החייב מלפעול או שמא יתכן שהוא יתרחב ויתפשט עד לעיכוב גם נושים של צדדים שלישיים מלהפעיל את זכויותיהם? חייב המצוי בקשיים כספיים, נכנס מרצונו או מיוזמה של נושים להליך רשמי עפ"י החוק בין אם מדובר בפירוק ובין אם מדובר בהבראה. בעת הכניסה להליך, נמנע מן הנושים להמשיך לגבות חובות מאותו חייב. האם ניתן להרחיב תפיסה זו ולומר שגם נושים בדמות אחרת יאלצו ליטול פסק זמן ולהקפיא את חובות החייב כלפיהם? לא נאמר בחוק שניתן לעכב הליכים גם כלפי נושים אחרים.  עולה שיש מקום לבחון את הנסיבות והתנאים שהביאו לחדלות פירעון ואז להחליט אם לפנות לצד שלישי (לדוג'- ערב). בחברה עסקית, יכול להיות שאם ישנו מהלך של הבראה הדורש לרתום את המיומנות העסקית והידע של הגורמים הערבים (בעלי מניות שליטה ערבים למשל).
בפרק המוקדש לעניין בספרו של פרופ' דוד האן[1], מועלת השאלה האם קיימים טעמי מדיניות אשר חרף נקודת המוצא המצמצמת את עיכוב ההליכים לנכסי החייב חדל הפירעון לבדם, יצדיקו לעיתים את הרחבת עיכוב ההליכים לשם מניעת גבייה גם מנכסי צדדים שלישיים.
נכון להיום חוק החברות אינו מגדיר בצורה מפורשת את האפשרות לכלול צווים להקפאת הליכים נגד צדדים שלישיים, אך סעיף 29 לתזכיר הצעת חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ה-2015, הממתין לאישור הכנסת בתור סעיף 30 להצעת חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי התשע”ו-2016, קובע כך:
"הקפאת הליכים נגד אדם שלישי
29
הקפאת הליכים תחול רק על הליכים נגד התאגיד, ואולם רשאי בית המשפט, בנסיבות חריגות ומטעמים שיירשמו, להקפיא הליכים גם נגד מי שאינו התאגיד, ובכלל זה נושא משרה בתאגיד או בעל שליטה בו, בהתקיים כל אלה:


(1)             ההליכים נגד אותו אדם נובעים מפעילותו בתאגיד או מהחובות שבהם חב התאגיד;


(2)             הקפאת ההליכים חיונית לצורך שיקומו הכלכלי של התאגיד;


(3)             התועלת שתצמח מהקפאת ההליכים עולה על הנזק שייגרם לנושים של אותו אדם."
טרם כניסת החוק, בפס"ד אקרשטיין[2]  עלתה השאלה אם קיימת לביהמ"ש סמכות לקבוע בעניין זה. אם לביהמ"ש קיימת הסמכות, עולה השאלה מתי יוכל להשתמש בה ומהי מערכת השיקולים בהם ישתמש. השלב שנדון איננו פתיחת ההליך, אלא שאלה המתייחסת לסוף ההליך- לאחר קיום תוכנית הבראה בה מעוגנות זכויות הנושים מכאן ואילך. השאלה הנידונה היא האם יש סמכות לביהמ"ש למחוק חלק מתביעת נושים צד ג' למרות שיש להם זכות תביעה.  בפסה"ד דובר על קביעה משמעותית לטווח ארוך לפטור מחבות מסוימת (צו קבוע באופן יחסי), ואילו בפס"ד מילומור[3] השופטת מדגישה שהיא לא דנה בכך, אלא האם לעכב את העניין באופן זמני (3 שבועות). דובר על תחילת ההליך בו השופטת דנה אם תוכל לעכב תביעה של צדדים שלישיים. המקור לסמכות ביהמ"ש בנוגע לצדדים שלישיים חסר ביסוס פורמאלי בחוק. בשל כך, נוצרת בעיתיות בהרשאת ביהמ"ש לקבוע בעניין- נוצרת פגיעה בזכויות של נושים ולכן ראוי שהפגיעה תיעשה על בסיס חקיקה מפורשת. בפס"ד אקרשטיין לעיל- כאשר יש הסדר של תכנית הבראה ומעגנים את זכויות הנושים מכאן ואילך, האם כשיש לחלק מהנושים גם זכויות תביעה כנגד צד שלישי יש סמכות לבימ"ש למחוק תביעה אפילו כנגד צד שלישי? לעומת זאת, פס"ד מילומור לעיל עוסק בראשית ההליך- האם במסגרת הציווי להקפאת הליכים נעכב את אותם נושים מלפעול גם כלפי צדדים שלישיים. מתי ניתן להפעיל את הסמכות? השופטת אלשך החליטה לעכב ל-3 שבועות את זכות הנושים לפעול גם כנגד צדדים שלישיים בנימוק שמידת הקשר גבוהה לצד השלישי- בעל מניות שהוא גם מנהל בחברה. על מנת שהחברה תשתקם, היא צריכה לפעול באמצעות בעלי התפקידים בה אשר הצד השלישי הוא אחד מהם. גם כאשר ימונה אחראי אחר על תהליך ההבראה, הוא יצטרך את שיתוף פעולת בעלי התפקידים על מנת להכיר את החברה ולפעול בה. כאשר ינקטו בהליכים נגד הצד השלישי, הוא יתקשה לתרום להליך ההבראה של החברה (כמו שעשה עד עכשיו בכך שהביא כסף לחברה ותרם לשיקומה בידיעותיו) ולכן אלשך מעניקה לו עיכוב הליכים. היא השתכנעה שיש למנהל באמת כישורים שיכולים לסייע בנוסף לכך שהוכיח את רצינות כוונותיו לפני הכניסה להליך. השופטת מדגישה שהקפאת ההליכים ניתנת באופן חריג בנסיבות העניין מאחר וזה לטובת החברה, אך אין לקבוע זאת ככלל. 
סעיף 350 לחוק החברות לא קובע כי יש סמכות של בימ"ש לעכב נושאים כלפי צדדים שלישיים. לעומת זאת, ביהמ"ש קובע כי בעל סמכות מכוח פסיקה. זוהי קביעה לא פשוטה מאחר והיא פוגעת בזכויות נושים שיש להם עפ"י דין ולכן ראוי שתעשה בחקיקה מפורשת בעניין. האן טוען כי זהו מהלך ראוי והסתכלות מעמיקה ורצינית של ביהמ"ש לסייע ככל שיכול. מבחינה משפטית וחוקתית דבר זה אינו כ"כ פשוט והוא בעייתי. זה למעשה בהקצנה, מייתר את כל מערכת החקיקה. פס"ד אקרשטיין כאמור- הכיוון רצוי לפי ד"ר האן וכן מאוד חשוב וראוי. עצירת נושים מלפעול כנגד צדדים שלישיים ראוי להפעיל בנסיבות מסוימות אך לדעתו ראוי כי החוק יסדיר זאת בצורה מסודרת וראויה. הביקורת היא בעיקר כלפי המחוקק ולא כלפי ביהמ"ש.
בהנחה ולביהמ"ש קיימת סמכות, אימתי מפעילים אותה? מהו שיקול דעתו של ביהמ"ש? פס"ד מילומור לעיל עוסק בשלב עיכוב ההליכים. השופטת אלשך קובעת כי בנוגע לעיכוב זכות הנושים לפעול גם כלפי צדדים שלישיים, יש להפעיל שיקול דעת. האפקט נובע מזהותו של אותו צד שלישי שהיה לאותם נושים זכות כלפיו. הצד השלישי הוא בעל מניות שליטה והוא המקבל ההחלטות העיקרי. לפיכך ניתן היה לקבוע כי כאשר יש הקפאת הליכים כנגד החברה, כדי שהחברה תשתקם מישהו צריך לקבל החלטות- אותו צד שלישי שצריך להיות מוגן. ביהמ"ש ממנה בעל תפקיד חדש כשחברה נכנסת לחדלות פירעון ולכן לכאורה לא צריך את בעל התפקיד. אם כן, בשביל מה צריך את אותו צד שלישי? כנראה שבנסיבות המקרה גם כשיתמנה בעל תפקיד הוא יזדקק לשיתוף פעולה אקטיבי גם ממי שהיה שם עד עכשיו ע"מ לפעול בענייני החברה- מעין תקופת חפיפה. בשל כך, אם נושים יתחילו דווקא בגלל הקפאת ההליכים להאיץ את הליכי הגבייה הוא יהיה טרוד בהתמודדות וההישרדות האישית הכספית שלו ולא יהיה פנוי לעסוק בהבראת החברה. מתן שקט נפשי זה ולו זמני לאותו צד שלישי תורם מבחינה אופרטיבית לקידום החברה. האם עניין זה רלוונטי בכל מקרה? בד"כ חלק מהנושים לוקחים ערבות בזמן שלוקחים אשראי ובד"כ נותן הערבות הוא מנהל או בעל שליטה ולכן ההנמקה הזאת לכאורה רלוונטית בכל עניין. נקודת המוצא היא הפוכה- הקפאת ההליכים היא רק לטובת החברה. ערבות בד"כ נלקחת עבור חדלות פירעון של חייב. בשל כך, עיכוב ההליכים של נושים כלפי צדדים שלישיים וביטולם (צו הפטר) חותר תחת הרציונאל של הערבות מעבר לפגיעה סתם בזכויות נושים. ניתן להשיב על כך ע"י הנסיבות- אם ביהמ"ש משתכנע שלערב אין יכולת פירעון גבוהה כלפי הנושים, יש מקום לסייג את הערבות מאחר ואולי כך ההסדר יהיה טוב יותר.
ישנם שני צדדים לבחון את הערבות של הצד השלישי:
1.    הערבות נועדה להשיג בעיקרה את יכולת הגבייה ולשפר את יכולת הגבייה של הנושה בנסיבות שאיננו יכול לפרוע את החוב באמצעות הערב.
2.    הערבות נועדה להעניק לנושה תחושת ביטחון לגבי הרצינות והמחויבות של החייב. לפי צד זה, השופטת אלשיך פגעה בהחלטתה בנושים.

ניתן לראות את הערבות לא ככיס עמוק לטובת הנושה, יכול להיות שהיא מעידה על רצינות ומחויבות של אותו מנהל או בעל מניה. השגת המאמץ של המנהל ומימוש הערבות בפועל הוא דבר בעל חשיבות משנית. לפי השקפה זו קל יותר להסביר את עיכוב ההליכים כלפיו. חשוב לציין כי עיכוב ההליכים כלפי צדדים שלישיים רלוונטי לעניין הבראה בלבד. בהקשר של פירוק אין לכך טעם ואכן ניתן למצוא מעט מאוד מקרים של עיכוב הליכים של נושים כלפי צדדים שלישיים בפירוק.
בדיני החברות, על חלק מחובות נושא המשרה- חובת הזהירות, ניתן לרכוש ביטוח. ניתן יהיה לתבוע את חברת הביטוח שתפצה את קופת החברה והנושים יוכלו להיפרע. החיסרון בעניין הוא שהמנהל חש פחות מאוים ולא מקפיד על חובת הזהירות ובכך עלול להפר את חובת האמונים עליה אין ביטוח. לפיכך, הערבות מאוד משמעותית בהרתעה.
למה הכוונה בעיכוב הליכים? האם כל פעולה שנוקט נושה אסורה באותו רגע שניתן הצו? סעיף 350 מתייחס להגדרת ההליך וקובע כי הליך הוא "כל הליך לרבות הוצאל"פ" (הגדרה מטופשת). בחקיקה נוספת מן התחום האזרחי עולה כי הליך הוא בעצם כל פעולה מצידו של נושה שמערבת רשות שיפוטית- כל פעולה המתנהלת בבימ"ש ובהוצאל"פ- גבייה, תביעה וכו'. פרשנות זו מראה שעיכוב ההליכים חשוף לפרצות נוספות.
איזו פעולה יכול לעשות נושה ללא ביהמ"ש וההוצל"פ?
1.    יש רשויות שיכולות לגבות כאילו הן הוצל"פ בצורה של מיסים למשל.
2.    עיכבון- סעד עצמי ולכן אין בעיה להפעיל אותו (הזכות של נושה לעכב נכס של החייב ברשותו עד שהחייב לא ישלם את חובו).
3.    הודעת ביטול של חוזה. ברגע שהחייב לא משלם לנושה זוהי הפרת חוזה לפיה הנושה יכול לבטל את החוזה. לפי פרשנות זו עיכוב ההליכים או הקפאת ההליכים לא מונעת מהנושה לבטל את החוזה.
פרשנות של עיכוב הליכים מביאה לכך שהעיכוב איננו עוצר כל פעולה (למעט נושים מובטחים) של נושים הן בעיכוב הליכים והן בהבראה.


[1] פרופ' דוד האן, דיני חדלות פרעון (2009), שם בעמוד  377-378.

[2] ע"א 9244/06 אקרשטיין תעשיות בע"מ נ' איגלו חברה קבלנית בע"מ (פורסם בנבו)
[3] פש"ר (ת"א) 2548/08 חוק החברות, התשנ"ט 1999 נ' מילומר (פורסם בנבו)


יום ראשון, 31 ביולי 2016

עו"ד נועם קוריס - סיכום הרציו של פסקי דין בעבירות צווארון לבן

סיכום הרציו של פסקי דין בעבירות צווארון לבן-

עו"ד נועם קוריס בפייסבוק
עו"ד נועם קוריס ביוטיוב
עו"ד נועם קוריס בטוויטר
עו"ד נועם קוריס בגוגל פלוס
עו"ד נועם קוריס, קבוצת עורכי דין בפייסבוק
עו"ד נועם קוריס בבלוגר      
עו"ד נועם קוריס בלינקדין
עו"ד נועם קוריס בקפה דה מרקר
עו"ד נועם קוריס בישראל בלוג
עו"ד נועם קוריס בתפוז         
עו"ד נועם קוריס ב simplesite
עו"ד נועם קוריס ב saloona
עו"ד נועם קוריס  בפייסבוק.

עבירות צווארון לבן רגולטוריות ועבירות אחריות קפידה-
1.       רע"פ 2929/04 מדינת ישראל נ' אוחנהרשות ערעור וערעור בשאלה האם תקנה 308(ד) לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961 לפיה "לא ישתמש אדם ברכב שעליו נמסרה הודעת אי שימוש, אלא לשם נסיעה לתיקונו או למילוי התנאים שפורטו בה וכן כדי להביאו למשרד הרישוי לשם עריכת בדיקה נוספת", היא עבירה של אחריות קפידה.
בית המשפט העליון, (מפי השופטת נאור ובהסכמת הנשיאה ביניש והשופטת חיות), קיבל את הערעור ופסק כי:

משמעות ס' 22 לחוק העונשין, שעניינו אחריות קפידה, היא כי ע"מ לקבוע שעבירה היא עבירה של אחריות קפידה, על המחוקק לציין זאת בחיקוק עצמו. עם זאת, ע"מ שלא לבטל את האחריות בשל עבירות שחוקקו בטרם נכנס לתוקף התיקון במסגרתו חוקק הסעיף (להלן: תיקון 39), תשארנה העבירות שלגביהן נקבע בדין, כולל בהלכה הפסוקה, שאינן טעונות הוכחת מחשבה פלילית או רשלנות – עבירות של אחריות קפידה.

יש בשיטתנו שתי צורות של יסוד נפשי לפיהן ניתן להרשיע בפלילים: המחשבה הפלילית והרשלנות. צורה שלישית היא עבירות של אחריות קפידה בהן לא נדרשת הוכחת יסוד נפשי. הנאשם יכול להסיר מעליו את האחריות הפלילית אם יסתור את היסוד הנפשי המיוחס לו, היינו יראה כי פעל ללא מחשבה פלילית וללא רשלנות. כן על הנאשם להראות כי עשה כל שניתן כדי למנוע את העבירה. יסוד נפשי של רשלנות מספיק לשם התהוות עבירה רק כאשר הדבר נקבע בהגדרת העבירה. בעבירה לפי ס' 308(ד) לא נקבע כי זהו היסוד הנפשי הדרוש. האם העבירה היא מסוג העבירות של אחריות קפידה?

אין הלכה מחייבת בשאלת סיווג עבירות שחוקקו לפני תיקון 39 לחוק העונשין כעבירות של אחריות קפידה. לפי גישת הביניים של השופטת ביניש בפרשת לקס, שהיא הגישה הראויה, אין מקום לפתח סוגים חדשים של עבירות אחריות קפידה. מאידך, אין הכרח להראות שנפסקה בעבר הלכה לגבי אותה עבירה עצמה. די בכך שהפסיקה הכירה בסוג עבירות דומה כדי להחיל את קביעתה על עבירה ספציפית שחוקקה לפני תיקון 39 וטרם הוחלט בעניין סיווגה.

העבירה של נהיגה ברכב שניתנה לגביו הודעת אי שימוש, כמו גם העבירה של נהיגה ללא רשיון נהיגה בתוקף ואחרות, הן עבירות שתכליתן לקבוע את סטנדרט ההתנהגות של נוהג ברכב. הודעת אי שימוש ניתנת לרכב לפי ס' 308 במצבים בהם הרכב עלול לסכן את התנועה או שלא נתמלאו בו תנאים שנקבעו לגביו בדין. הדרישה שהנוהג ברכב יהיה אחראי לבדוק האם הרכב בו הוא נוהג הוא תקין, שמיש ובעל הרשאה לנסוע בכבישים סבירה וראויה. היום, שלא כמו בעת משטר ה"אחריות המוחלטת" ניתן לסתור את חזקת היסוד הנפשי, ולהראות כי הנדון עשה את כל שניתן כדי למנוע את העבירה. כדי לעמוד בדרישה זו נדרש בירור קצר עם בעל הרכב. אין זו הטלת דרישה שאין הציבור יכול לעמוד בה. לכן העבירה לפי ס' 308(ד) היא עבירה של אחריות קפידה.

2.       ע"פ 4946/07 מקלדה נ' מדינת ישראלערעור על פס"ד של בימ"ש המחוזי, שדחה את בקשת המערער להארכת מועד להגשת ערעור על פסה"ד של בימ"ש השלום בו הורשע המערער בעבירות לפי ס' 117 ו- 119 לחוק מע"מ, וגזר עליו עונש מאסר בפועל של 6 חודשים שירוצו בעבודות שירות, 14 חודשי מאסר על תנאי וקנס כספי. לחילופין, מבקש המערער בר"ע על פס"ד של בימ"ש המחוזי בערעור שהגישה המדינה על קולת העונש, במסגרתו הוחמר עונשו של המערער.

בית המשפט העליון (מפי השופטת ארבל ובהסכמת המשנה לנשיאה ריבלין והשופט אלון) דחה את הערעור ופסק כי:

הגשת הודעת ערעור מורכבת מעצם הבאת המידע בדבר הגשת הערעור ומהנמקה. אך אין בהיעדר נימוקים כדי להביא לפסילה אוטומטית של הודעת הערעור, והמערער המגיש הודעת ערעור בתוך התקופה שבחוק, מקיים בכך את זכותו לערער. הצהרת המערער על החלטה להגיש ערעור במסגרת הליך אחר, לא כוללת איזה מהרכיבים הנ"ל. הודעה שאינה מגבילה עצמה בזמן; נעדרת סופיות וודאות; נזכרת כטיעון לטובת עיכוב ביצוע אגב טענות נוספות ונטולת הסברים, לא מגשימה את התכליות בדבר סופיות הדיון, יידוע הצד שכנגד, וניהול יעיל של ההליכים. הודעה הנעדרת הנמקות, זולת הפניה כללית לסיכומי טענות בערכאה הדיונית, לא מקיימת את המינימום הנדרש להיחשב הודעת ערעור. לפיכך, המערער לא הגיש הודעת ערעור במועד.

לא היה על מקום להאריך המועד להגשת ערעור, היות המערער היה מיוצג לאורך כל המועד הקבוע בחוק להגשת ערעור; פרק הזמן המשמעותי באופן יחסי שחלף מתום מועד הערעור ועד הגשת הבקשה להארכת מועד; טעמי העיכוב שלא התיישבו עם מהלך העניינים וסיכויי הערעור הנמוכים, המעניקים את הבכורה לאינטרס סופיות הדיון.

אשר לבר"ע על פסה"ד, רשות ערעור פלילי תינתן אך במקרים בהן מתעוררת שאלה משפטית עקרונית שטרם נפסקה בה הלכה או במקרים יוצאי דופן בהם מתן רשות ערעור נחוצה ע"מ למנוע עיוות דין חמור למבקש. שאלת סיווגה עבירת נושא משרה לפי ס' 119 לחוק מע"מ כעבירה של אחריות קפידה והיחס בין האחריות הנגזרת מעבירה מעין זו לאחריות אישית וישירה טרם נידונו בפסיקה ומצדיקות מתן רשות ערעור, אף שיש ספק באשר לחידוש שבשאלות שמעלה המערער. אלא שהערעור נדחה ולא נמצא מקום להפחית בעונש של המערער לאחר שנקבע כי בימ"ש איזן כראוי בין השיקולים השונים ואין מקום להתערב בעונש. נמצא כי הכרעת-הדין של בימ"ש השלום לוותה בקביעות ברורות בנוגע ליסוד הנפשי של המערער, ותוך התבססות עליהן מהן עולה כי המערער, שהיה מנהל פעיל בחברה ומעורה בענייני הכספים שלה, הוא שביצע את הרישומים במסמכי החברה שהיה בהם כדי לאפשר לחברה להתחמק מתשלום מס.

3.       ע"פ 4783/09- שולשטיין נ' רשות ההגבלים העסקיים- ראה פסק הדין המלא.





הסתמכות על חוות דעת משפטית כהגנה מפני אחריות פלילית-
1.       ע"פ 845/02 מדינת ישראל נ' תנובה מרכז שיתופי- המשיבים זוכו מעבירות של עשיית הסדר כובל לפי חוק ההגבלים העסקיים, התשמ"ח-1988 (להלן: החוק), על אף שנמצא שעבירות אלה אכן בוצעו על ידם, משום שעומדת להם ההגנה של טעות במצב משפטי, שבס' 34יט לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: ס' 34יט). הדיון נסב אודות השאלה האם ובאילו נסיבות יוכל אדם להסתמך על חוו"ד משפטית בדבר חוקיותו של מעשה מסוים כדי ליהנות מהגנה של טעות במצב משפטי, כאשר מוגש נגדו כתב אישום בגין ביצוע המעשה נשוא חווה"ד.

בית המשפט העליון, (מפי הנשיאה בייניש ובהסכמת השופטים לוי וגובראן), קיבל את הערעור ופסק כי:

בפרוטוקול החברה (להלן: תמ"ע) אותה הקימו משיבות 1 ו-3 (להלן: המשיבות), אכן נקבעו הוראות המתייחסות למחירי מינימום בהם תמכורנה המשיבות בשר, לחלוקת הלקוחות בין תמ"ע והמשיבות ולחלוקה כמותית של שיווק הבשר. הוראות אלה מהוות הסדר כובל לפי ס' 2(א) לחוק. ס' 2(ב) לחוק מרחיב את ההגדרה וקובע חזקות חלוטות, לפיהן הסדרים בהם הכבילה נעשית בעניינים מסוימים ייחשבו להסדרים כובלים מבלי שיהיה צורך להוכיח כי הם עלולים לפגוע בתחרות. די שיוכח ברמת הוודאות שבדין הפלילי כי ההסדר נוגע לאחד מאותם עניינים. בענייננו, בין המשיבות נעשה הסדר כובל בנוגע לעניינים שבחזקות החלוטות. הסדר זה לא "הוכשר" באחת הדרכים שבחוק, ומשהמשיבות היו צד להסדר כובל זה, הרי שנתגבש ביחס אליהן היסוד העובדתי של עבירת ההסדר הכובל. כן מתקיים היסוד הנפשי של העבירה, שכן המשיבים היו מודעים לפרטי ההסדר ולכבילותו.

המחוקק לא הבחין לעניין מקור הטעות וההסתמכות על העמדה המשפטית השגויה בין הסתמכות על מקור משפטי רשמי, כרשות מוסמכת שנהגה לפי פרקטיקה שגורה, לבין עצת עו"ד פרטי בעצה אישית. אעפ"כ יש להבחין בין משקלה של טענת ההגנה כשמדובר בעצה משפטית שמקורה בפרשנות רשמית לדין לבין עצה משפטית שמקורה בייעוץ משפטי של עו"ד וליתן פרשנות מצמצמת להיקף ההגנה האחרונה.

השאלה האם טעותו של נאשם בדין הפלילי היתה בלתי נמנעת באורח סביר, תוכרע בהתאם לאמצעים שעמדו לרשותו לבירור הדין במקרה מסוים, לסוג העבירה ולמידת המאמץ שהקדיש הנאשם לבירור הדין תוך שימוש באמצעים הסבירים שעמדו לרשותו, נתוני רקע של הנאשם וגיבוש המודעות שלו ליסודות העבירה בהתאם לכישוריו; אין בס' 34יט כדי לחייב נאשם לנקוט "בכל" האמצעים האפשריים העומדים לרשותו לבירור הדין; אין לצמצם את ההגנה של טעות בדין רק למצבים בהם קיימת מניעה אובייקטיבית מוחלטת לדעת את הדין.

בין הנתונים הראויים לשמש אבן בוחן לקיום הגנת הטעות בדין עקב הסתמכות על עצת עו"ד לפי ס' 34יט, יש להביא בחשבון את הנתונים הבאים: על הייעוץ המשפטי להתבסס על מלוא התשתית העובדתית הרלוונטית; על אדם המבקש לקבל חוו"ד לפנות לעו"ד בעל מומחיות בתחום; על העצה המשפטית להיות רצינית על פניה; מן הראוי שבד"כ תהא חווה"ד בכתב; חווה"ד תהיה בעלת ערך רק אם נקט הנאשם באמצעי האמור לבירור הדין בהיעדר אמצעים אחרים מתאימים יותר. אמות המידה הנ"ל אינן מהוות רשימה סגורה. כ"כ ע"מ ליהנות מההגנה בהסתמך על עצת עו"ד, צריך שההסתמכות תיעשה בתום-לב.
בחירתו של נאשם באמצעים לבירור הדין הפלילי הרלוונטי לעניינו נדרשת לעמוד במבחן של סבירות. כאשר קיימת אפשרות ממשית לקבל עמדה משפטית של רשות מוסמכת, ובמיוחד במצב בו יש הסדר סטטוטורי המאפשר זאת, טעות בדין של הנאשם, שהעדיף להסתמך על עצתו המשפטית של עורך דינו, נראית כטעות שאינה בלתי נמנעת באורח סביר. נטל כבד יוטל על הנאשם להבהיר מדוע בנסיבות העניין הסתפק בעצתו המשפטית של עורך דינו ומדוע היה זה אמצעי סביר, על אף קיום האפשרות לקבל את עמדתה המשפטית של הרשות המוסמכת. במצב בו אין אפשרות לפנייה לרשויות אין בעצם אי הפנייה של הנאשם לרשות כדי להפוך את טעותו המשפטית של אותו נאשם, שבחר להסתמך על עצתו המשפטית של עורך דינו, לטעות שאינה בלתי נמנעת באורח סביר.

בענייננו, המשיבים לא טעו בכנות ובתום לב באשר לעצם היות הוראות פרוטוקול תמ"ע הסדרים כובלים אסורים, באשר הן בוטות, חד משמעיות ומצויות בגרעין הקשה של דיני ההגבלים העסקיים ונכנסות לגדר החזקות החלוטות שבס' 2(ב) לחוק בהיותם נוגעים למחירים מוסכמים ולחלוקת שוק. המשיבים היו בעלי רקע עסקי מבוסס בתחום קביעת המחירים והשיווק, ואף נטלו חלק בבירורים המוקדמים בעניין. הסתמכות על חוו"ד משפטית בע"פ ללא פירוט והנמקה אינה עולה כדי טעות בלתי נמנעת באורח סביר. לפיכך, דין הערעור להתקבל.

2.       ע"פ 5672/05 טגר בע"מ נגד מדינת ישראל- המערערים הורשעו בבימ"ש המחוזי בעבירות לפי ס' 47(א)(1) לחוק ההגבלים העסקיים, התשמ"ח-1988 (להלן: החוק), לאחר שנקבע כי היו צד להסדר כובל. כתב האישום מייחס למערערים השתתפות בסדרה של הסדרים כובלים במספר פרשות של רכישה ומכירה של חלקי חילוף תעופתיים, כאשר משרד הביטחון הוא הנושא באחריות למכירת ציוד עודף או ציוד שיצא מכלל שימוש של צה"ל. הערעורים מופנים כנגד ההרשעה ולחלופין כנגד חומרת העונש.

בית המשפט העליון,(מפי השופטת ברלינר ובהסכמת השופטים לוי וחיות), דחה את ע"פ 5672/05 קיבל בחלקו את ע"פ 5679/05, ופסק כי:

הגדרת ההסדר הכובל בחוק מכילה ארבעה רכיבים: קיומו של הסדר; ההסדר יהיה "בין בני אדם המנהלים עסקים"; ההסדר יטיל מגבלה על לפחות אחד מהצדדים לו; עניינו בתוכן המגבלה המופיעה בהסדר. רכיב זה כולל שתי חלופות: בס' 2(א) לחוק יש לבחון האם המגבלה שבהסדר עלולה למנוע או להפחית את התחרות בעסקים בינו לצדדים האחרים להסדר, או חלק מהם, או בינו לבין אדם שאינו צד להסדר; בס' 2(ב) לחוק יש לבחון אם היתה כבילה בנוגע לאחד מסוגי עניינים שבסעיפי המשנה נחשב ההסדר להסדר כובל. ס' 2(ב) מקים חזקה חלוטה, לפיה כבילה בנוגע לאחד מהעניינים המנויים בסעיף מהווה פגיעה בתחרות. בענייננו, אין חולק כי ההסכמים נשוא האישומים (להלן: ההסכמים) מכילים כבילות בעניינים המנויים בס' 2(ב); מדובר בעבירה אחת המוסדרת בס' 4 לחוק האוסר על אדם להיות צד להסדר כובל, אא"כ מתקיים אחד החריגים המנויים בסעיף.

הטענה כי הסעיף אינו חל על צדדים היוצרים מיזם משותף, שכן אין מדובר בהסכם המגביל תחרות, סבה סביב פרשנות הביטוי "בין בני אדם המנהלים עסקים". הערך המוגן בחוק הוא התחרות. בענייננו, מדובר בשיתוף פעולה בין שני אנשי עסקים המנהלים עסקים נפרדים ובוחרים לשתף פעולה בעניין מסוים. מקרים כאלו באים בגדר החוק. מדובר במיזם משותף שנוצר במסגרת הסדר אופקי שקיימות בו כבילות מהסוגים שבס' 2(ב) לחוק; הטענה כי לא היתה בפעולות פגיעה של ממש בתחרות ולכן יש לראות בהתנהגותם משום זוטי דברים נסמכת על מבנה השוק בו פעלו, שלא איפשר כל תחרות מלכתחילה ועל הטענה שנתח השוק בו החזיקו היה שולי, נדחתה. גם בהסדרים כובלים לפי החזקות שבס' 2(ב) עשוי להתעורר צורך לבדוק את מידת הפגיעה בתחרות, לצורך הכרעה בסוגיית זוטי הדברים. על המערערים הנטל לעורר ספק סביר כי מדובר בזוטי דברים. אלא שהם לא עמדו בו מכיוון שלא הראו מה השוק הרלוונטי בו יש לבדוק האם היתה פגיעה בתחרות. מדובר בהסכמים בין גופים מתחרים, המסדירים נתח פעילות משמעותי שהינו בליבת התחרות ביניהם. לא נראה שמבנה השוק היה כזה שלא איפשר כל תחרות. שיתוף הפעולה בין המערערים כלל את כל הרבדים מהם מורכבת עסקה כלכלית, כך שלא ניתן לראות בהתנהלותם משום מעשה קל ערך.

אשר להגנת ההסתמכות מפני אחריות פלילית בשל העובדה שהפעולות נעשו בהסתמך על עצת עו"ד. ההגנה במקרה של טעות במצב משפטי מותנית בשני תנאים: על הטעות להיות כנה ובתום לב ולעמוד בקריטריון של סבירות. על בימ"ש להשתכנע שהטעות במצב המשפטי אירעה על אף שנעשו כל המאמצים שיש לצפות להם מאדם סביר כדי לברר את המצב המשפטי לאשורו. הנטל להוכחתה מוטל על הטוען לה, ודי בכך שהטענה הוכחה ברמה של יצירת ספק סביר. אין לשלול מראש ובאופן גורף את האפשרות כי עצת עו"ד תקים את ההגנה ויש מקום להכיר במקרים מתאימים, בלגיטימיות הסתמכות על עצה משפטית של עו"ד. על בימ"ש לבחון בנסיבות כל מקרה, האם ההתייעצות עם עוה"ד וההסתמכות עליה, הובילו לכך שהטעות המשפטית היתה "בלתי נמנעת באורח סביר". ניתן לאפיין מצבים בהם יש ללמד בד"כ על סבירות וכנות, ואין מדובר ברשימה סגורה או ממצה של מאפיינים.

אשר להיקף החובה למסור לעוה"ד את מלוא המידע הרלוונטי, והשאלה האם הסתמכות על עצת עוה"ד הנוגעת לדפוס פעולה כללי מקימה את ההגנה, בחן בימ"ש את האישומים נשוא הערעור וקבע את הדברים הבאים:

כאשר פונה אדם לעו"ד ע"מ שיעניק ליווי משפטי כללי לחוזה או לפעולה אחרת, ניתן לייחס לו ציפייה כי כל היבטי המשפט הפלילי יובאו בחשבון. אך גם בייעוץ משפטי כולל ייתכן וייקבע כי במקרה מסוים היה על המתייעץ להפנות, מיוזמתו, את תשומת ליבו של עוה"ד לבעייתיות משפטית המתעוררת בעניין שבטיפולו, בכפוף לתום הלב והסבירות. אולם אין מקום להתנות את הגנת ההסתמכות, בכל מקרה, בפנייה ממוקדת המגדירה את התחומים המשפטיים האפשריים לעניין כשרות העסקה.

הסתרת מידע מעוה"ד אינה התנהגות תמת לב ואינה סבירה. מידע רלוונטי הוא כל המידע הקשור לעניין לגביו התבקשה עצת עוה"ד ושעשוי להשפיע בצורה כלשהי על עמדתו המקצועית, והעניין יבחן באופן אובייקטיבי. די בכך שלמידע שלא נחשף היה פוטנציאל השפעה בנוגע לכשרות הפעולה, גם אם לא לגבי אותה עילה משפטית שבשלה נקבע לבסוף שהיא אינה חוקית. בשאלה מה המידע שעשוי באופן סביר להשפיע על עוה"ד, נקודת המוצא היא כי כל המידע צריך להיות גלוי בפניו. אופן הצגת המידע, היקף הגילוי הנדרש וכו' ייבחנו במבחן הסבירות ותום הלב. אי מסירת מלוא המידע, לרבות הדגשים במסירתו, תכשיל, ככלל, את טענת ההסתמכות.

הנטל להוכחת הסתמכות על ייעוץ משפטי רובץ על הטוען לה; מי שנעזר בעצת עו"ד יכול לצאת מנקודת ההנחה כי העסקה אותה מלווה עוה"ד מטופלת ונבדקת גם מבחינת היבטי המשפט הפלילי הכרוכים בה. אך הליווי המשפטי צריך להיות לגבי העסקה הספציפית. אין די בייעוץ משפטי לגבי מקרים אחרים, גם אם מדובר במקרים דומים; הסתמכות המתבססת על דפוס פעולה הנסמך על עצת עו"ד אינה נחשבת להסתמכות סבירה.

אשר לטענת הגנה מן הצדק, בענייננו, הטענה שמשרד הביטחון היה מודע או אף עודד באופן אקטיבי את שיתוף הפעולה היא טענה שהרשות נטלה חלק במעשה העבירה, אלא שידיעתו של משרד הביטחון, גם אם היא יוצרת חוסר נוחות, אינה עומדת בסתירה מהותית לעקרונות של צדק והגינות משפטית; אשר להרשעה, כלל הוא כי ביצוע עבירה מחייב הרשעה. אין מקום לביטול הרשעה של מי מהמערערים לאור התנהלותם בפרשה ומאחר שלא ייגרם להם נזק. יש מקום להפחית בעונשם של המערערים בע"פ 5679/05 לאור זיכויים מהאישום הראשון.

3.       ע"פ 1672/96 בלילי נ' מדינת ישראל- בכתב אישום שהוגש לבימ"ש המחוזי נטען כי המערערים ואח', שעסקו בייבוא, מכירה ושיווק לולבים ממצרים לישראל, היו צדדים להסדר כובל בשוק הלולבים, שנחתם עובר לחג סוכות תשנ"ט. בימ"ש המחוזי הרשיע את המערערים בעבירה לפי חוק ההגבלים העסקיים, התשמ"ח-1988 (להלן: החוק). הערעור מתמקד בהגנת ההסתמכות על ייעוץ מקצועי, על קביעת בימ"ש קמא לפיה הם לא פרשו בפני עוה"ד את התשתית העובדתית במלואה ועל קביעתו לפיה אדם סביר היה מביא לידיעת עורך דינו את המידע בנוגע ליחסים הקודמים בין השותפים להסדר.

בית המשפט העליון, (מפי השופט פוגלמן ובהסכמת המשנה לנשיאה ריבלין והשופט ג'ובראן), דחה את הערעור ופסק כי: 

כלל הוא כי אי ידיעת הדין אינה פוטרת נאשם מאחריות פלילית. סיפת ס' 34יט לחוק העונשין מהווה חריג לכלל, כשהיא קובעת כי לנאשם תעמוד הגנת טעות במצב משפטי מקום בו היתה טעותו "בלתי נמנעת באורח סביר". ע"מ ליהנות מתחולת ההגנה על הטוען לה להוכיח קיום "טעות" שהוא רכיב סובייקטיבי; היות הטעות "בלתי נמנעת באורח סביר", שהוא רכיב אובייקטיבי. נוכח החשש משימוש לרעה בעצה משפטית על בימ"ש לנהוג הקפדה יתרה בבואו לקבוע כי נאשם יהנה מהגנת הסתמכות על ייעוץ פרטי ויתחשב גם באמות המידה שלהלן: סבירות טענת ההסתמכות; ככל שהאדם הפונה לייעוץ הוא בעל עמדה מקצועית בכירה יותר, כך הסתמכות עיוורת שלו על ייעוץ משפטי תהיה סבירה פחות; אופי ומורכבות השאלה המשפטית; הייעוץ יתבסס על התשתית העובדתית הרלוונטית במלואה; עוה"ד נותן העצה יהא מומחה בתחומו; יסודיות הייעוץ וגיבויו במסמכים בכתב; המצאות אמצעים מתאימים יותר למתן ייעוץ; ההסתמכות תהא בתום לב.


בענייננו, לא נמסרו כל הפרטים הרלוונטיים לצורך מתן הייעוץ לעוה"ד של המערערים בנוגע למטרה האמיתית של הקמת השותפות ודי בכך כדי לשלול את התקיימות הגנת הטעות במצב המשפטי, שכן הסתמכות על עצת עו"ד שניתנה בלי שהונחה בפניו התשתית העובדתית ההולמת, לא סבירה. אף אם אי-מסירת המידע נעשתה בתום-לב יש בכך כדי לענות על הרכיב הסובייקטיבי בלבד, אך לא הוכח כי הטעות תמת-הלב היתה בלתי נמנעת באורח סביר; המידע בדבר המניעים להתקשרות היה בעל פוטנציאל השפעה על הייעוץ המשפטי, מאחר שהמבחן אובייקטיבי, אין משמעות לשאלה אם עוה"ד היה משנה את דעתו לאור המידע שלא היה ברשותו אם לאו.

יום רביעי, 27 ביולי 2016

עו"ד נועם קוריס- מבוא לשוק ההון בעולם

עו"ד נועם קוריס- מבוא לשוק ההון בעולם
עו"ד נועם קוריס בפייסבוק
עו"ד נועם קוריס ביוטיוב
עו"ד נועם קוריס בטוויטר
עו"ד נועם קוריס בגוגל פלוס
עו"ד נועם קוריס, קבוצת עורכי דין בפייסבוק
עו"ד נועם קוריס בבלוגר      
עו"ד נועם קוריס בלינקדין
עו"ד נועם קוריס בקפה דה מרקר
עו"ד נועם קוריס בישראל בלוג
עו"ד נועם קוריס בתפוז         
עו"ד נועם קוריס ב simplesite
עו"ד נועם קוריס ב saloona
עו"ד נועם קוריס  בפייסבוק.

שוקמקום שבו נפגשים קונים ומוכרים (קניה ומכירה)
שוק ההון- השוק לניירות ערך, המתחלק לשוק המניות ולשוק אגרות חוב.  
תפקיד השוק- לאפשר לחברות ולממשלה לגייס הון מהציבור, בד"כ לטווחים ארוכים.  במובנו הרחב, המונח כולל גם את הגופים הפועלים בשווקים הללו, כגון הבנקים המסחריים, חברי הבורסה, חברות ביטוח ומנהלי קרנות נאמנות וקופות גמל. בשוק ההון סוחרים בכסף, למשל א' חייב לב' סכום כלשהו במסגרת יחסים משפטיים וזה מאוגד בנייר ערך, וניתן לסחור בכך.
מניה- מניה היא חלק בבעלות בחברה המקנה בעלות חלקית בזכויות ובשליטה בחברה ובכלל זה זכות הצבעה, זכות לקבלת דיבידנד וזכויות בפירוק. לכל אחד מהבעלים יש מניה או מניות, כלומר זכויות וחובות הנוגעות לבעלות בחברה וליחסים בין בעלי המניות האחרים. חלק מהזכויות שמקנה המניה הן זכויות כלכליות (כספיות), ומכאן שהמניה היא נכס השווה כסף. חלוקת המניות בין בעלי המניות מייצגת את שיעור הבעלות של כל אחד מהם בחברה.
ניירות ערך-אופציות, מניות, אג"ח, מכשירים היברידיים (משולב בחלק מנייתי ובחלק אחר אג"ח). יש עולם מלא של נגזרות- משהו שהערך שלו נגזר מדבר אחר. לניירות ערך מסחריים יש ערך כספי מסוים.
מי מוסמך להנפיק ניירות ערך? חברה ציבורית, אגודה שיתופית או הממשלה.  
היכן ניירות ערך נסחרים? בבורסה, שוק מוסדר ומפוקח, בו קונים ומוכרים נפגשים על מנת לבצע עסקאות בניירות ערך, סחורות, מטבע חוץ וכדומה. כיום, מרבית העסקאות מבוצעות בבורסה, אך קיימות גם עסקאות מחוץ לבורסה המבוצעות בד"כ ע"י גופים מוסדיים. העסקאות מבוצעות ע"י חברי הבורסה. מחירי ניירות הערך הנסחרים בבורסה משתנים באופן רציף מדי יום בהתאם להיצע וביקוש.
נייר ערך מסחרי- נייר שהונפק ע"י תאגיד מסוים שהינו התחייבות של החברה לשלם למחזיק בנייר ערך סכום כסף במועד שלא מוקדם משבעה ימים ולא מאוחר משנה. ניתן לסחור בנייר זה גם מחוץ לבורסה, אך הוא לא ניתן למימוש או להמרה לניירות ערך אחרים, וניתן להצמיד את הריבית שלו למדד, לשער חליפין או למחיר אחר כלשהו. זהו מכשיר פיננסי המהווה תחליף לאשראי לזמן קצר עבור חברות. הוא מאפשר לחברה לקבל אשראי בריבית נמוכה מזו שהייתה נדרשת במערכת בנקאית.
אופציה (Option)- (משהו שנגזר ממשהו) בתחום ניירות הערך, אופציה (Option) היא חוזה בין שני צדדים, אשר במסגרתו מעניק צד א', המכונה "כותב האופציה", לצד ב', המכונה "רוכש האופציה", זכות לרכוש או זכות למכור נכס כלשהו ("נכס בסיס") תמורת מחיר קבוע מראש ("מחיר מימוש") במועד, או עד מועד, קבוע מראש ("מועד/י מימוש"). אופציה לרכוש נכס בסיס נקראת אופציית call ואופציה למכור נכס בסיס נקראת אופציית put.
חוזים עתידיים- (Future Contract) מכשיר פיננסי הנסחר בבורסה. החוזה העתידי הוא התחייבות לספק (ומאידך לרכוש) נכס כלשהו (סחורה, מטבע חוץ, נייר ערך וכו') במועד עתידי, כאשר המחיר (או שער חליפין במקרה של מטבע חוץ) נקבע מראש. השימוש בחוזה עתידי מאפשר לשני הצדדים להבטיח הוצאה/הכנסה כספית ברורה וידועה, מבלי להתחשב בגורמים החיצוניים, ובכך לצמצם את הסיכון הכרוך בכל מסחר. צמצום הסיכון גורר במקביל את צמצום הסיכוי לרווח.  כנגד כל חוזה עתידי נדרש הסוחר להפקיד ביטחונות כספיים הנקראים מרג'ין (Margin)שני סוגים נפוצים בחוזים עתידיים הם:
חוזים מסוג FUTURE: חוזים סטנדרטיים מאוד - הנצמדים להגדרה המקורית של החוזה העתידי, ואין בהם סעיפים ותנאים ההופכים את החוזה העתידי למורכב. עקב פשטותם הרבה, נסחרים חוזים אלה בעיקר בבורסות השונות, בין שני צדדים שאינם מכירים זה את זה, בדומה לסחר בניירות ערך.
חוזים מסוג FORWARD: חוזים ייחודיים, הנסחרים בין צדדים המכירים זה את זה. מבטיח לרוכש מחיר לנכס בזמן עתידי, כך שביום פירעון החוזה תבוצע העברה של הנכס מצד אחד לצד השני במחיר שסוכם. עיקר חוזי FORWARD בישראל נעשים בחדרי העסקות של הבנקים, כנגד חשיפת שערי מט"ח מול השקל. מדובר בחוזים סטנדרטיים, בעיקר בסחורות כגון חביות נפט (את זה אפשר למסחר בבורסה).
SWAP – חילוף – הכי נפוץ בעולם החלפת ריביות. ריביות מחליפים על ידי חוזה שמחליף ריבית קבועה עם משתנה.
נגזרות – אופציות וחוזים סינטטיים. הערכים שלהם נקבעים לא מעצמם אלא ממשהו אחר.

מניות
מה מאפיין מניות?  בעלות, מאפשר זכות הצבעה בדירקטוריון, נהנים ממצב שבו החברה מרוויחה יותר, יש ערבון מוגבל (כי אין להם אחריות על מה שקורה בחברה באופן ישיר ) והמניות הן סחירות.
הערך של המניה משקף אחוז מסוים בחברה:  החברה שווה היוון (שיערוך ) , קרי כולל ערך הפטנטים ומה נוכל לקבל במצב העתידי ומה זה שווה היום. 
התזרימים מחברה יכולים להתחלק מ-2:
א.   דיבידנד חלוקה של רווחים.  ההחלטה על החלוקה חייבת להתקבל בדירקטוריון.  החלוקה מבטאת בד"כ את העובדה שיש לחברה רווחים שאותם או חלקם היא מחלקת לבעלי המניות. יש חברות שלא מחלקות דיבידנד.  רווח הון הוא כזה שמתייחס לפער בין הקניה למכירה של המניה. למשל בסטאר-אפ נבקש תשואה גבוהה יותר בשל הסיכון.  
ב.    היוון תחשיב של שיערוך של ערך המניה.  כל אחד משערך לפי איך שהוא מעריך.  מי שמשערך זאת נמוך, הוא צופה לתחזית צנועה. ומי שמעריך את ערך המניה כגבוה יותר, זה משום שהוא רואה במניה פוטנציאל.  השוק מושפע בסופו של דבר מההיצע והביקוש.  כאשר יש תחזית גבוהה , הדבר גורם למניות לעלות אך זה לא מבטיח שזה מה שיקרה בפועל. 

אג"חים

מהו אג"ח? התחייבות שיש בה מרכיבים של חוזה שאם לא ממלאים אותו יש זכות לתבוע.  אם החברה התחייבה לפי ההתחייבות באגרת החוב לשלם ריבית במועד מסוים ולא שילמה, יש אפשרות לתבוע.   מדובר בהלוואה, שניתנה לחברה לפרק זמן מסוים ואחריו היא נדרשת להחזיר את הכסף כולל הריבית בתאריכים נקובים שנקבעו מראש באגרת החוב. הקרן היא סכום ההלוואה ויש חלים תשלומי ריבית
אג"ח עם תשואה גבוהה נקרא "אג"ח זבל", כי הוא נותן תשואה כזו רק אם הסיכון מאוד מאוד גבוה.  (ניהול כושל, נכסים לא טובים, חברה שעלולה לקרוס וכו').  אג"ח הזבל הומצאו בשנות השמונים על ידי מייקל מילקין.
התנאים העיקריים שנכנסים לחוזה אג"ח (מידע שיידרש בבחינה):
*      מועד פירעון maturity- במועד שנקבע.
*      ריבית interest- סכום הריבית,
*      הקרן של החוב – PRINCIPAL
*      הסכמות-   covenants , בין הצדדים על הסדרי ההלוואה. אם רוצים לדעת על התחייבויות עתידיות של החברה. בחוזה עם החברה אפשר לקבוע כי ההלוואה תשמש רק למטרות מסוימות או שלא תמנף את עצמה מעבר לאחוז מסוים.
*      ברירת מחדל  defaults שקובעת מה קורה כשיש הפרה של הסכם. (למשל פרעון מיידי). נניח שניתן האג"ח ל-10 שנים , אך הייתה הפרה של הסכם כי לדוגמא היא לקחה מינוף גבוה ממה שהיא התחייבה או הייתה צריכה לשלם ריבית במועד מסוים ולא שילמה. יש כאן הפרה של הסכם.    כשיש הפרה של הסכם , אפשר לדרוש את כל הריבית והקרן במועד ההפרה.
*      מצגות- representations and warranties- הכוונה היא לעבר,  בודקים מי אני, מי החברה הלווה וכו', כמו כן מסתמכים על בדיקת הנאותות ואם היא לא נכונה עוברים להפרות.
מהי בדיקת נאותות? בדיקת נאותות – בודקים את כל מסמכי החברה ורואים שהיא אכן שווה מה שהיא טוענת.
דוגמא הלוואה של 20 מיליון ₪ לשתי חברות בנייה, אחת במזרח ת"א והשנייה במערב ת"א כשהריבית היא 5%. בכל חברה מוקעים 10 מיליון ₪.   החברה של מזרח ת"א שהיא בסיכון גבוה מרוויחה כפול , קרי 20 מיליון והרווח אחרי ריבית הוא 9.5 מיליון ושנייה הפסידה ואין בה כסף.  כך היה בחברת דלק, כי היא בבעלות של אותם אנשים שהיו לה 2 חברות, חיפושי גז שבה בעלי המניות הרוויחו בגדול, קרי תשובה ובנדל"ן המשקיעים  הם אלו שהפסידו. מאחר ומדובר בישויות משפטיות נפרדות ולמרות שמדובר באותה בעלות הרי שבחברה אחת הרוויחו הרבה וחברה שנייה נאלצו לעשות תספורת גדולה. האופציה למעשה היא פשיטת רגל ומכירה תחת לחץ ומשמעות הדבר פיצוי נמוך מאוד, או שיינתן אורך רוח ואז יש סיכוי שחלק מהשקעה תוחזר.  חשוב לזכור (למבחן) שחברות הן בערבון מוגבל.
ההבדל בין הסכמות למצגות? הסכמה זה משהו שנעשה או לא נעשה בעתיד ומצגת זה משהו שמתייחס, נכון להיום.   מידע על החברה על מצבה היום ונתונים היסטוריים. כאשר יש מצג שווא הוא גורר את ברירת המחדל.

מכשירים היברידיים
מכשיר שכולל גם מניות וגם אגרות חוב.
יש מס' מכשירים היברידיים:
*      מניות בכורה preferred stock  
בעליהן של מניות בכורה אינם רשאים להצביע עבור קבלת החלטות בחברה, אולם יש להם קדימות בחלוקת רווחי החברה, ובחלוקת רכוש החברה במקרה של פירוקה.
כך בעלי החברה יכולים להנפיק מניות לגיוס הון מבלי לדלדל את כוח קבלת ההחלטות שלהם בחברה. 
דוגמא: לחברה יש  300 מניות ומהן: 100 מניות בכורה, 100 מניות ו-100 אג"ח   למניות הבכורה יש עדיפות רק אחרי האג"ח, אך הן קודמות למניות הרגילות. כשמנפיקי האג"ח מבקשים תשואה של 5% אז במניות בכורה יבקשו יותר.
במניות בכורה בד"כ יש השתתפות ברווחים, אך ההשתתפות מוגבלת אם החברה מרוויחה כסף.
כמה מוגבל? זה תלוי בכל מניית בכורה.   Limited participation in upside
הדיבידנד של מניות בכורה בד"כ נקוב בשונה ממניות רגילות שהן על פי החלטה של הדירקטוריון. 
חלוקת דיבידנד מחייבת קיומו של רווח ותלויה בהחלטת דירקטוריון.
כשיש מניות בכורה בערך נקוב בחברה, משמעות הדבר שאם החברה תחלק  דיבידנד היא תחלק קודם לבעלי מניות הבכורה, אך זה יהיה מוגבל.
במבנה ההוני יש להם מעמד אחרי האג"ח ולכן הם באמצע.  
דוגמא: אג"ח 5% ריבית ומניית בכורה עם 9% ערך נקוב ומניות רגילות.  כאשר יש לחברה רווח של  10% היא קודם תחזיר 5% לאג"ח. נותרו 5% רווח  ולכן הכלי ילך למניות הבכורה. מניות רגילות לא מקבלות כלום.
דוגמא: 20% רווח, 5% הולך לאג"ח, 9% למניות הבכורה ו-6% נותרים למניות הרגילות ובמקרה של רווח 30% הרווח שנותר לרגילות הוא 16%.
החזר התשלום לאג"ח חייב להיעשות על פי ההסכם שנקבע בין מנפיקי האג"ח לחברה. אם החברה צריכה לשלם ריבית שנתית של 5% במועד מסוים, היא חייבת לעשות זאת כי זה ההסכם. אם לא תשולם הריבית על האג"ח במועד שנקבע, זו עילה לתביעה משפטית. 
הדירקטוריון לא חייב להחליט על חלוקת הדיבידנד  לבעלי המניות  (בכורה או רגילות) גם כשהחברה מרוויחה. הדיבידנד במקרה זה יצטבר לבעלי מניות הבכורה בכל שנה (זה משתנה מתקנון לתקנון, למשל רק אם יש רווחים) , אך בכל מקרה יש לבעלי מניות בכורה הגנות.
שני סוגים למניות בכורה:
הסוג הראשון הוא מניית בכורה צוברת או שאינה צוברת. כאשר ישנה שנה בה אין חלוקת דיבידנדים, בעל מניית בכורה שאינה צוברת לא ירוויח דבר. אם בבעלותו מניית בכורה צוברת, ובשנה נתונה אין חלוקת דיבידנדים, אולם בשנה שלאחריה יש חלוקה, יקבל בעל המנייה דיבידנדים הן עבור השנה הראשונה והן עבור השנייה. הסוג השני של מניות בכורה הוא מנייה משתתפת או מנייה אינה משתתפת. לבעלי מנייה משתתפת ישנה עדיפות בקבלת דיבידנדים, ולאחר החלוקה הנ"ל הם משתתפים גם בחלוקת הדיבידנדים בין בעלי המניות הרגילות, וכך מקבלים את חלקם פעמיים. בעליה של מנייה שאינה משתתפת מקבלים קדימות בחלוקת הרווחים, אולם כמו במניית בכורה, הם אינם נכללים בחלוקת הרווחים בין בעלי המניות הרגילות
מהו הסעד לבעלי מניות בכורה?
Equity remedies אם לא יחלקו דיבידנד, אז תהיה להם אפשרות למנות יותר דירקטורים והוא מוקנה בתקנון לבעלי זכויות יתר, כמו מינוי דירקטורים יותר מכוחם.  זה מאפשר להם למעשה להשתלט על  החברה ובכך גם להחליט לחלק דיבידנד.   בכל מקרה הזכויות של מניות בכורה מוגדרות תמיד בתקנון.
ישנם מצבים בהם מניות חברה כוללות כמה סוגים של מניות בכורה בהון המניות של החברה ויש ביניהם עדיפות ובכל מקרה לאג"ח תמיד יש עדיפות על מניות בכורה ולמניות בכורה תמיד יש עדיפות על מניות רגילות.      
האם למניית בכורה יש תאריך למועד פירעון? לפעמים כן.

*      אג"ח להמרה Convertible bond
אג"ח בהמרה הינו מכשיר היברידי נוסף. משלבת בתוכה רכיב של אופציה, ובכך מקנה לבעליה בנוסף לזכות לקבלת קופונים תקופתיים, את הזכות להמיר את איגרת החוב למניות רגילות של הגוף שהנפיק אותה על פי תנאי המרה שנקבעו מראש. ניתן לקבוע בחברה  כי בעל אג"ח יכול להמיר שני אג"חים במניה אחת.   ביום ההנפקה הוא לא ירצה להמיר כי למעשה הוא יקבל פחות (50 מניות על 100 אג"ח)
דוגמא: לאג"ח יש מועד פירעון של 10 שנים והחברה במצב מצוין והיא מגדילה את שוויה מ-300 ל-1000.  
יש לה מזומן של 1000 והיא צריכה לשלם  על האג"ח  5% ונשאר להם 995. למניות הבכורה היא צריכה לשלם 9% , קרי ונשאר לה 986 והאג"ח שווה 100 עדיין , ומניות הבכורה שווה 100 ומניות רגילות שוות 786 (986 פחות 200).  אם המניות הרגילות שוות 786 אז כל מנייה שווה 7.86 ואג"ח ששווה 1  ₪ והמרה היא של 2 אג"ח למניה, הרי שווה להמיר כי יש רווח גדול. אג"ח שיש לו זכות להמרה יסכים לריבית יותר נמוכה כי יש לו זכויות להמרה.

*      אג"ח ללא מועד פירעון:
נראה יותר כמניה, ובהגדרות אחרות הוא יצטייר כאג"ח.מקבלים רק ריבית ולא את הקרן.

חוזים עתידיים
מדובר בחוזה שבו הצד לחוזה מסכים לגבי המחיר ביום חתימת החוזה, למרות שההספקה בעוד שנה. החוזה תמיד מתממש, הצדדים מחויבים (לעומת אופציה, שם אם לא ממשים משלמים רק פרמיה). מדובר בחוזה מכירה וקניה שהמחיר שלו נקבע היום, אך הביצוע שלו בעתיד.
מה המחיר שיש לנקוב?  מי שעושה עסקה כזו חייב למעשה לרכוש את המוצר במחיר מסוים שיכלול גם  עלות אשראי ואפסנה ועליו יש לנקוב גם רווח. לחוזים האלה יש סיכון שאחד הצדדים לא יעמוד בהסכם החוזי שלו ובעולם האמיתי הוא מגולם במחיר.
Long- מי שמרוויח כשמחיר הסחורה יעלה
Short- מכירה בחסר , שיטה לעשיית רווחים כשערכו של נכס בסיס סחיר בשוק ההון נמצא בירידה. בשיטה זו נמכרים ניירות ערך או כספים שאינם בבעלות המוכר במטרה לגריפת רווחים במועד מאוחר יותר, אם ערכם אכן ירד. המשמעות היא שהסוחר מקבל בהשאלה נייר ערך מבעליו ומוכר אותו בשוק. לאחר זמן מסוים עליו לרכוש אותו מחדש על מנת להחזירו לבעליו. אם בינתיים חלה ירידה בשערו של נייר הערך, הרי שמחיר המכירה גבוה ממחיר הקנייה, והעסקה הייתה רווחית.  בדרך כלל הלונג הוא הקונה והמוכר הוא השורט.
2 סוגים של הסדרים:
*      לחתום בעוד שנה על החוזה כאשר ישולם בעתיד התשלום ותתקבל התמורה, קרי הסכמים פיזיים, physical settlements)).   רוב החוזים בעולם הם מסוג וירטואלי.
*      הסכם רעיוני או וירטואלי –national settlements  אפשר שהחוזה הווירטואלי יאפשר מכירה לצד ג' תמורת רווח לצד שהיה אמור לקבל את מה שרכש.
בשוק יש שני סוגי שחקנים: גידור ויש ספקולנטים.
ספקולנטים: מחכים לרגע האחרון לגבי עסקה
גידור: קובעים מראש מה יהיו גבולות הרווח. גידור זה מישהו שמנסה לנקוט באסטרטגיה שבה הוא קונה מראש את הסחורה ובכך הוא מבטיח מחיר מובטח של רווח
שלושה מצבים:
*      SPOT PRICE -  המחיר שבו אני קונה את הסחורה היום בשוק.
*      FORWARD PRICE- מחיר שוק עתידי, מחיר שכולל את ערך השוק של החוזה לקניית הסחורה בעוד שנה, אך היום!. רכישה ב-  Forwards  היא רכישה היום לסחורה עתידית , בעוד שנה, שנתיים או כל מועד אחר שהוסכם.
*      ערך FORWARD PRICE-  יש קשר בין מחיר ה-spot  ל- Forwards . לדוגמא: פורצת מלחמה והמחירים עלולים להשתנות. מצבים שונים יכולים לשנות את המחיר  ולכן יש קשר ביניהם כי אם מחיר ה-spot  יעלה גם מחיר Forwards  יעלה.
Future- הינו חוזה Forwards סטנדרטי.  בעל תנאים סטנדרטיים כמו למשל מתי תסופק הסחורה והיכן. לדוגמא: חברת תעופה מוכרת כרטיסי טיסה מראש וכדי להבטיח שמחיר הדלק לא ישתנה, היא מגלמת במחיר הכרטיס "ביטחון של מחיר הדלק" למספר חודשים.
Future Contract-  חוזה סטנדרטי עם תנאים סטנדרטים. במקום שכל אחד יקבע לעצמו תנאים ספציפיים בחוזה ה- Forward, זו התחייבות לספק ומאידך לרכוש, נכס כלשהו במועד עתידי כאשר המחיר נקבע מראש. חוזה סחיר "AS IS". ואולם מדובר ב – Forward לכל דבר ועניין.

ספקולנט רוצה להרוויח מהר והוא סוג של מהמר, לוקח סיכון שאולי הוא יפסיד. מישהו שרוכש משהו בתקווה שמחירו יעלה ( הימור, השקפה, מומחיות).
מגדר לעומתו הוא מי שרוצה להבטיח מחיר כמו חברת תעופה, שרוצה להבטיח את מחירי הדלק למטוסים.   לכן היא קונה מכשירים פיננסים על הנפט כדי שהיא לא תושפע מעלויות מחירים שכן היא מוכרת כרטיסים מראש. (גידור)
בעולם יש 3 סוגי פוזיציות: long, short ,neutral .
ניטרלי- לא משנה אם מחיר הנפט יעלה.
ספקולנט- שחותם על חוזה עתידי לרכישת נפט- long.
2 צורות של הסדרים:
Physical-  לוקח את המוצר בפועל.
National-  יקבל את המוצר בעתיד אך מבטיח מחירו.
דוגמא : חותם על חוזה לקנית חבית נפט במאה דולר, אך מחיר החבית בעוד שנה מזנק ל- 200 דולר וכאשר ההסדר הוא national ,הוא ישלם רק 100 דולר (הוא מרוויח אז 100).  
מי שעושה חוזה שבו הוא מתחייב למכור חבית נפט בעוד שנה במאה דולר, גם אם  מחיר הנפט ירד הוא ירוויח .
אופציות Options  (עמוד 7 במצגת)
אופציה זה לא חוזה עתידי!
אופציה היא חוזה בין שני צדדים אשר במסגרתו מעניק צד א' "כותב האופציה", לצד ב', "רוכש האופציה" זכות לרכוש או למכור נכס כלשהו תמורת מחיר קבוע מראש (הוא מחיר המימוש) במועד או עד מועד קבוע מראש (הוא מועד המימוש)
לדוגמא: יש לי אופציה לקנות בעוד שנה חבית נפט ב-109 דולר.  אם המחיר יהיה יותר מ-109 דולר כדאי לממש את האופציה. אם מחיר החבית יגיע ל- 200 כמובן שכדאי לקנות ולהרוויח את ההפרש-91 דולר.  אם מחיר החבית יורד אחרי שנה ל-50 דולר כמובן שלא כדאי לקנות באופציה אלא במחירי השוק. האופציה היא זכות ולא חובה.
סוגי האופציות:
Call-  מקנה למחזיק האופציה את הזכות לרכוש נכס מסוים במחיר קבוע מראש לפרק זמן מוגדר. השווי של ה- Call עולה ככל שהערך של הנכס גבוה יותר
Put – מקנה למחזיק האופציה את הזכות למכור נכס מסוים במחיר קבוע מראש לפרק זמן מוגדר. השווי של ה- Put עולה ככל שהערך של הנכס נמוך יותר
רוכש האופציה הוא Long  ומוכר האופציה הוא short!
כדי לרכוש אופציות יש לרכוש ביטוח, קרי לשלם פרמיה ומראש.
Strike price – המחיר שנקוב בחוזי האופציות,  מחיר המוגדר מראש שבו יש את האופציה לקנות או למכור את האופציה.
אופציה למכור היא put ואופציה לקנות היא cool
פרמיה Premiumהמחיר שמשלמים כדי לקבל את האופציה. ככל שלאופציה תנאים טובים יותר הפרמיה גבוהה יותר (תשלום על שמירת האופציה). ערך הפרמיה הוא ההפסד במקרה של אי כדאיות.
Expiry date- תאריך פקיעת האופציה
יש 3 סוגי אופציות: אמריקניתאירופאיתברמודה
ההבדלים ביניהם:
אופציה אירופאית (European)- הזכות לממש את האופציה נתונה רק בתאריך הפקיעה הנקוב בהסכם. קיים תאריך נקוב אחד והוא סופי. בדוגמא לרכוש בעוד שנה את חבית הנפט ולא במועד אחר, רק במועד הפקיעה.
אופציה אמריקאית (American) - הזכות לממש את האופציה נתונה בכל יום שהאופציה היא בתוקף (בכל יום עד למועד הפקיעה). אם למשל האופציה היא בתוקף לשנתיים, אז ניתן לממש בכל יום עד לפקיעה.
אופציית ברמודה (Bermudan– היא שילוב בין אופציה אמריקאית לאירופאית וניתן לממשה בתאריכים מוגדרים עד לתאריך פקיעת האופציה. למשל, בראשון לכל חודש.
דוגמא:  קניתי עם פלוני עסקת אופציה אירופאית לרכישת נפט ב-109 דולר שאותה ניתן לממש רק במועד הפקיעה.  אחרי חודש מחיר החבית מגיע ל- 200 דולר. רוכש האופציה יכול למכור את האופציה ב-213,  אך אם מחיר החבית ירד מתחת ל-100 לא ממשים את האופציות ונותר לשלם רק פרמיות.  אך אם נמכור בחוזה עתידי ב-213 והמחיר יורד עדיין כדאי לבצע כי לא נרכוש את האופציה ונשלם רק את הפרמיה, אך נמכור את החוזה העתידי.    
דוגמא: יש לי אופציה לקנות חבית ב-100 דולר בשנה הקרובה או בעשר השנים הקרובות, מה האופציה הטובה בשיטה האמריקנית? 10 שנים זה עדיף אם יש אופציה לקנות ב- 50 או ב-100 עדיף האופציה של ה-50 אם כי זה תלוי גם בפרמיה. יש לזכור כי אופציה לא מחייבת רכישה ובמקרה של אי מימוש נשלם רק פרמיה.
In the manyהמחיר של החבית היום הוא 150 ויש לי אופציה 100 זה in the many
אך אם האופציה היא 200 דולר זה out the many
דוגמא: נניח שהולכים לבנק ומבקשים להשקיע את הכסף לשנה והבנק מבטיח תשואה של 5%. בדוגמא של 100 ₪ נרוויח 5 ₪ ונקבל חזרה 105 ₪. הבנק מציע השקעה של שנתיים, אך על כך תקבלו 10% כל שנה ונקבל בסה"כ 121 ₪ אחרי שנתיים.
השאלה: המחיר היום הוא מה שהצפי של השוק לעוד שנה של כל השחקנים. המשקיע יכול לומר שהוא מתחייב בעוד שנה להשקיע 100 ₪  לשנה והיום הוא מבקש לסגור על הריבית.  מה יכולה להיות התשובה?
הצפי היום הוא של 5% ובעוד שנה כנראה שזה יהיה 5% לעוד שנה וזה 110 ₪
אך יש אפשרות גם להשקיע ולהרוויח 121 ₪
אם הצפי שלי הוא שלשנה נקבל 5% ולשנתיים זה 10 % לשנה. הדבר ייצור ביקוש לשנתיים ולא לשנה והמחיר ירד.   הבנק ירצה לפתות אנשים לשנה כדי לעודד שוק יציב ולכן הצפי צריך להיות שווה בכל המסלולים ולכן הערכה היא של 15% (כדי להגיע ל-121 ₪ לשנתיים!)

Swaps- חליפים
מכשירים של החלפה.
המאפיין סוופ הוא שסוופ מאופיין בהתייחס למשהו שהוא רעיוני. למשל ריבית משתנה כנגד ריבית קבועה. המונח הכי ידוע לריבית משתנה הוא לייבור - LIBOR.
כשיש שני צדדים לחוזה וצד אחד מתחייב לצד ב' שייתן לו משהו וצד ב' מתחייב לתת לצד א' משהו.
למשל צד א' מתחייב לתת לצד ב' 10 תפוחים וצד ב' מתחייב לתת לצד א' תפוזים בכל שנה וזו התחייבות ל-10 שנים במועד שנקבע בכל שנה.
כדי שהעסקה (settlement) תהיה משתלמת יש 2 צורות- physical קרי מביאים את התפוחים והתפוזים ואם זה national אז רק את הערך שלהם ואם יש הפרש מי שחייב משלם לשני.
כדי לקבוע תנאים term לעסקה יש להתייחס לצפי המחיר בעשר נקודות זמן (10 שנים) של כל אחד מהמוצרים.
Swaps  מורכב למעשה מ-10 עסקאות בתקופת 10 השנים או 10 תתי עסקאות ומדובר למעשה ב-10 עסקאות עתידיות.  (סדרה של חוזים עתידיים). 
לייבורLONDON INTERBANK OFFER RATE.  בבנק מפקידים ומוציאים כסף וכאשר יוצא יותר כסף משנכנס לבנק , לכאורה נגמר הכסף. בנק שחסר לו כסף צריך לקחת מאיזה מקור ומי שיש לו עודף מלווה ללילה אחד לבנק שאין לו כסף. בנק זה מוסד בטוח ואין דאגה, אך בד"כ תפקיד הבנק המרכזי לאזן, אך יש שער של היצע וביקוש שבו הבנקים מלווים או לווים כסף האחד לשני וההלוואות הם ליום או לתקופה ארוכה יותר (צפי).  וניתן לשערך את הריבית לתקופה ארוכה.
הלייבור משתנה כל יום בהתאם למצב הכלכלה העולמית. זה כמו ריבית+ פריים והפריים הוא בעצם שער צף.
ממה Swaps מורכב:
term - תקופה. לאיזו תקופה עושים את ה-SWAPS. עד מתי?
Periodic payment- מועדי ההחלפות של ה- SWAPS. כל כמה זמן מתרחשת עסקת החליפין, כל רבעון, כל שנה או כל חודש. לדוגמא: כל חודש לתקופה של שנה (השנה = Term
national – בדוגמא:  תקופה של 3 שנים, כל רבעון, סכום רעיוני של מיליון דולר במחיר של לייבור+7 %
בדוגמא:  (במצגת שקופית 17)
בשנה הראשונה הליבור הוא 6% ועל האחוז  יש רווח של 10 אלף דולר על מיליון דולר
ברבעון השני בשנה הראשונה , נותר חצי אחוז וזה 5 אלף דולר
ברבעון השלישי ל-7% ריבית הלייבור לא מקבלים ולא משלמים
ברבעון האחרון של שנה ראשונה ריבית הלייבור היא 7.5% ולכן אני מפסיד חצי אחוז וזה יחייב אותי לתשלום של 5 אלף דולר.
כשהריבית עולה אני שורט והצפי בחוזה כזה שהוא בלייבור כנגד 7%
לסיכום:
Swaps – אלו התנאים העקריים :  תקופה, זמן תשלומי ריבית, סכום הכסף.

ישויות
שתי האישיות שנעסוק בהם הם: חברה בע"מ ושותפויות ויש גם ישויות היברידיות.
אחת השאלות הבסיסיות היא האם יש לנו ישות?  למשל כסף שמוחזק בנאמנות, האם נאמנות היא ישות בפני עצמה או לא? בארה"ב לנאמנים יש כוח רב לפעול. יש חשיבות לשאול שאלות בעניין ההגדרות בכל מדינה.
ההגדרות חשובות בכל דבר .
חברה   Corporation:  מאפיין חברה שהיא ישות משפטית נפרדת והיא בערבון מוגבל.  היא פועלת למטרת השאת רווח והיא גוף שיכול להגיש תביעות וגם יש אפשרות לתבוע אותה.  היא חייבת חובת דיווח לרשם החברות, קיים דירקטוריון. ומנכ"ל. כלומר יש גוף הנהלה ריכוזי.   למי שיש מנויות, יש לו זכות למכור אותן אך לא לקבוע בשביל החברה. הגדרה מיסויית היא שחברה היא ישות נפרדת לצרכי מיסוי. בעל מניות ישלם מס על דיבידנדים מטבע אך הכנסות טבע (רווחיה) לא מיוחסות לבעלי המניות.
שותפות כללית General Partnership  כוללת 2 שותפים במעלה. כל אחד בשותפות כללית יכול לפעול מטעם החברה ולא משנה מה חלקו בחברה. החלטתו מחייבת את השותפות, בשונה מחברה. שותף שרוצה לתת הצעת עבודה שנראית לו לגורם חיצוני, יכול לעשות זאת בשונה מחברה.  תביעה שמוגשת כנגד שותפות היא תביעה כנגד כל אחד מהשותפים ואין כאן ישות משפטית נפרדת.
ההבדל בין שותפות לחברה הוא:
*      ערבון מוגבל כנגד בלתי מוגבל
*      ניהול מרכזי- לחברה יש ולשותפות ברמה הבסיסית אין לה ניהול מרכזי
*      חברה סחירה ושותפות אינה סחירה
*      אורך החיים של החברה אין סופי לכאורה גם אם אחד מבעלי המניות נפטר ובשותפות אורך החיים מסתיים אם השותף נפטר או קיימת שותפות אחרת.
*      בעניין מיסוי- שותפות היא ישות שקופה וחברה היא ישות אטומה.
ישות אטומה כמו חברה, המיסים חלים על הישות המשפטית ובד"כ מס הכנסה והוא מס הכנסה המוטל על חברות בשיעור שקובעת המדינה. 
ישות שקופה כמו שותפות, משלם את המס כל אחד מהשותפים על פי מצבו מול שלטונות המס. 
רווחי החברה-  בחברה- ממוסים לחברה ולא ממוסים לבעלי המניות.  
דוגמא בשותפות היו רווחים של 100 ₪ והיו 2 שותפים שווים ב-50% ולכן כל אחד ישלם את מיסיו לפי שיעור מס אישי שחל על יחידים והשותפות לא צריכה לשלם כלום, קרי 0 כי היא ישות שקופה!

סוגי מיסוי על שלוש סוגי הכנסות
*      מיסוי שחל על הכנסות רגילות כמו שכר, או רווחים אחרי קיזוז הוצאות בחברה.
*      מיסוי שחל על דיבידנד
*      מיסוי שחל על רווחי הון.
דיבידנד
*      מדובר על החלטת חלוקה של דירקטוריון על רווחים שהיו לחברה ועל חלוקת הדיבידנד יש תשלומי מס.  חברה מחלקת רווח אחרי תשלומי מס.
*      חברה לא חייבת לחלק רווחים (דיבידנד) ואם היא לא חילקה, בעלי המניות לא ישלמו על כך מס, אלא רק החברה במסגרת מס חברות.
*      שותפות חייבת לשלם מס באותה שנה גם אם לא מחלקים רווחים. (ישות שקופה!) למעשה יש מס מיוחד על קבלת דיבידנד. המס מוטל רק כאשר הדיבידנד מחולק!
*      הטבות תמידיות ו- הטבות זמניותהטבה זמנית – פחות היום יותר מחר. הטבה תמידית- דחיית מס, לא אשלם את המס היום ולעולם לא אהיה חייב לשלמו. גם להטבה בזמנית יש שווי.
*      הכנסה מריבית נחשבת כהכנסה רגילה
*      רווח ההטבה הזמנית תלוי בריביות ובמצב השוק. ככל שמס חברות נמוך יותר ממס של יחידים – לחברה עדיף להשאיר את הכסף אצלה ויש לה יתרון מיסויי של דחיית תשלום המס
*     הצלבות- שותפות יכולה להשקיע בחברה וחברה יכולה להיות שותפה בשותפות עם חברות נוספות כשותפות. צריך לזכור באיזו רמה אנחנו. דוגמא:
ü      שותפות השקיעה במניות של טבע, טבע הרוויחה כסף- אין לנו מס.
ü      טבע חילקה דיבידנד, השותפים חייבים במס על דיבידנד כיחידים.
ü      השותפות לא חילקה את הדיבידנד, טבע מקימה שותפות עם חברה נוספת, השותפות הרוויחה – החברות ישלמו מס חברות על רווחי השותפות. 
יש 2 דברים שמתכנן מס מנסה לעשות כדי לשלם כמה שפחות:
1. להוריד את המס – והחיסכון הזה שהוא די קשה מאפשר רווח נקי יותר.
2. לדחות את המס כי מחר הוא שווה פחות מהמס של היום.
מה היתרון כאשר מוכרים פלאפל באמצעות חברה או כיחיד או בשותפות המס יידחה כי לא מחלקים את הדיבידנד וניתן גם להשקיע אותו. זה יכול להיות דחייה של שנים רבות.
חברה בע"מ, יש לה הפסדים, האם משלמת מיסים?   לא
אם יש לי הכנסות ממקורות אחרים , האם ניתן להתקזז? לא, כי היא ישות אטומה. בישות שיתופית שהיא שקופה ויש הפסדים ניתן להתקזז, כי זה עובר ישירות לשותפים.
אם יש הפסדים ורווחים בישויות שונות, והם שקופות ויש הפסד רווח והפסד- התשלום לכאורה יהיה אפס.  בישויות אטומות, שאחת מפסידה ואחת מרוויחה לא ניתן לקזז. ולמי שיש בעלות בשתי החברות, חברה א' תשלם מס כי היא הרוויחה וחברה ב' לא תשלם מס כי הפסידה.  זה נכס לא שמיש לעת עתה. 
מדיניות ממשלתית אזרח בארה"ב חייב מיסים בארה"ב וכשלאזרח יש בעלות במדינה אחרת כמו צרפת ולישות הצרפתית יש רווחים בשנה מסוימת. איפה משלמים מס? יש לשאול אם זו ישות שקופה או אטומה? אם זו שקופה הרווחים הם של האזרח ואם זו ישות אטומה, הרווחים של החברה.  
בדומה לחברה בע"מ-LLC  (Limited Liability Companies)-  הינו תאגיד המשלב תכונות של חברה (ישות משפטית נפרדת) אך גם שותפות (אופי הבעלות במקרה של שני בעלים או יותר דומה לבעלות של שותפים מוגבלים). מבחינה משפטית, LLC הינה ישות נפרדת מבעליה. הבעלים אחראים באופן אישי לחובות תאגיד זה עד לגובה השקעתם. ישות זו מקורה בארה"ב. מטרת ישות זו היא להקטין את החשיפה של השותפים, אך היא עדיין שקופה מבחינה מיסויית.  אחת הסיבות שאנשים השתמשו ב-LLS  כי היא נתנה מצד אחד את העירבון המוגבל אך הייתה גם אפשרות שהיא תמוסה בצורה שקופה וזה היה כלי פופולארי להעביר הפסדים.
בחברה בע"מ לעומת זאת ההפסדים כלואים ולא ניתן לנצלם ומצד שני צריך להיזהר מחברה שאין לה ערבון מוגבל.   לכן השאלה היא האם מדובר  בישות שקופה או אטומה? (בכל מדינה יש הגדרות שונות)
איך קובעים אם הישות שקופה או אטומה?
לדוגמא בארה"ב החוק השתנה בצורה דרמטית.נקבע חוק חדש שאומר כי כל חברה תוכל להחליט האם היא שקופה או אטומה אך לאחר ההחלטה הזו יש רק דרכים מסוימות שמאפשרות שינוי. 
ü      אם מדובר ביישות שקופה (כמו שותפות של שני שותפים), אז אם היישות הרוויחה 100, ללא קשר לכמה רווחים שהיא חילקה באותה השנה כי היא שקופה, אם מדובר ב 2 שותפים, ב- 50% לכל אחד בשותפות, אז על כל שותף לשלם מס יחידים על 50 רווח (אם מס יחידים הוא 40%, אז על כל שותף לשלם 20)
ü      אם מדובר ביישות אטומה (כמו חברה בע"מ)- החברה הרוויחה 100, אחרי מס חברות (בשיעור 30%) נשאר 70, החברה מחלקת בשנה הראשונה חצי מרווחיה, כלומר 35. אחרי מס דיווידנדות (לדוגמא במידה ומס דיווידנדות החל הינו 20%, נשאר 28).
חבות כנגד בעלות
בעלות קלאסית, בעל מניות. מצד שני יש חבות רגילה של אג"ח
מה ההבדל הגדול בין שחברה משלמת דיבידנד לבין מצב שחברה משלמת אג"ח?
תשלום ריבית נחשב כהוצאה מוכרת וחברה מגייסת כסף בשתי דרכים מרכזיות:
א.      הנפקת מניות
ב.      רכישת אג"ח שעליו היא משלמת ריבית. (הוצאה מוכרת וזה למבחן!)

גם המיסוי הפרטי ישתנה, כי אם אכניס כסף לחברה לא אשלם מס, אך תהיה הכנסה על הריבית ועליה יהיה תשלום מס.  אך אם אקבל דיבידנד מהחברה יהיה תשלום מס.  לעומת זאת חברה משלמת דיבידנד והוא מבחינת החברה איננו הוצאה מוכרת ואם היא משלמת ריבית זה כן הוצאה מוכרת.
מה קורה כאשר החברה בארה"ב והחברה המלווה אג"ח רשומה בצרפת? הרבית תהיה של החברה בארה"ב ותוכר לצורך מס בארה"ב והחברה הצרפתית יהיה לה הכנסה מריבית בצרפת.
מה מאפיינים עיקריים של בעלות?
ü      שליטה
ü      ניהול
ü      הנאה מפירות הנכס
ü      הנאה מרווחים או פגיעה מהפסדים מירידות ערך או עליות ערך
ü      השפעה על בחירת דירקטוריון
ü      קביעת יעדים חדשים לחברה.
ü      כל זמן שהנכס שלי יש לבעלים זכות ליהנות מכל מה שכתוב
ü      First loss- הפסד ראשוני בהפסדים. מי שמפסיד ראשון, זה בדר"כ בעלי המניות.
מה מאפיין חבות (אג"ח)?
ü      תוקף או תקופה של מועד פקיעה (Term/Maturity)- חייבים לשלם את כל הכסף במועד מסוים
ü      השתתפות מוגבלת (Fixed participation)- מקבלים קרן + ריבית שהוגדרה. זה מוגבל.
ü      התחייבות חוזית Covenants- כשמישהו מתחייב לפעול רק בצורות מסוימות כנגד קבלת ההלוואה. לדוגמא, הרחבה של חנות, שיעמוד בכל התקנים החוקיים, לעמוד בתוכנית העסקית, לא לקחת עוד הלוואות וכו'
ü      Default- כל התחייבות שמופרת, הקרן או הריבית שלא שולמו בזמן, ניתן לתבוע את זה שאמור לשלם את החוב. בדר"כ כשיש Default יש זכות ל-. Acceleration (האצה). כל הפרה של התחייבות חוזית מהותית בחוזה מעצם טיבעה או סעיף המוגדר בחוזה כמהותי, גורם להאצה ובדר"כ גורם לריבית פיגורים ברמה גבוהה יותר.
ü      Acceleration- אם יש זכות בחוזה ל"האצה", זה מאפיין של חבות. לדוגמא- נקנתה אג"ח ל-20 שנה, היתה אמורה להשתלם ריבית, בשנה השנייה לא שולמה הריבית כפי שהיתה אמורה להשתלם, ניתן לפנות לביהמ"ש בדרישה לא רק לריבית, אלא גם לכל סכום הקרן
ü      Creditor rights- הזכות לתבוע זכויות משפטיות בגין חוב שלא הוחזר
המסקנות העיקריות מבחינת חבות או בעלות זה האם זה דיבידנד או ריבית 
האם האג"ח שאין לו מועד פירעון האם הוא בעלות או חבות? אם חבות יש ריבית מוגדרת ואם בעלות, אין לו מועד פירעון ולכן זו חבות.
אם זה בגין חבות, יש ניכויים בגין הרווח התפעולי ואם זו בעלות, התשלום הוא דיבידנד לבעלי המניות.
האג"ח ללא מועד פירעון.  יש אג"ח בכיר ואותו משלמים לפני אג"ח מכל סוג אחר שגובה יותר ריבית בשל נחיתותו למול האג"ח הבכיר.
ההגדרות בין מדינה למדינה שונות וגם בין סוגים שונים של אג"ח או מניות הוא שונה. באירופה המכשירים שבהם אג"ח ללא מועד פירעון נחשבים כחבות לעניין מיסוי ובארה"ב זה נחשב לבעלות לצורך מיסוי.  שאלת המיסוי יוצרת ארביטראג' מיסויי
מה זה ארביטראז'הארביטראז' הוא היכולת לנצל רווח.
ארביטראז' מיסויי- TAX ARBITRAGE שתי מדינות וכל אחת מתייחסת אל אותה עסקה באופן שונה. האחת מתייחסת אל הנייר כאל אג"ח והשנייה כאל מניה. כדי לנצל את הפער הזה צריך מכשיר היברידי (שהוא שילוב של מניה ואג"ח).
דוגמא: חברה צרפתית שיש לה רווח תפעולי של 10 והיא משלמת 30%  על רווח =  3.  אג"ח ללא מועד פירעון
בארה"ב המיסוי הוא גם 30% ואם יש 10 ריבית משלמים 3 . אם החוקים לא זהים בשתי המדינות ונאמר שבארה"ב זה נחשב כדיבידנד ושם חייבים רק 10% מיסים. קרי התשלום יהיה 1 כי הוא מקבל 10% ריבית וזה נחשב כדיבידנד.  אם החברה האמריקנית והצרפתית ישתפו פעולה. הלווה בצרפת יהיה ללא מועד פירעון כי הוא מקבל עדיין את הניכוי והחברה האמריקנית שנתנה את ההלוואה , להם זה נחשב כדיבידנד.
חברה בארה"ב נותנת אג"ח ללא מועד פירעון.  בצרפת זה עדיין חבות ואצל האמריקנים זה נחשב כדיבידנד בגלל שזה ללא מועד.

עסקת ליסינג
מדובר בגדול בהשכרה של רכב בתנאים מסוימים.  הבעלים של הרכב היא חברת ההשכרה.
ואני עושה חוזה שכירות ל-30 שנה.מבחינה משפטית גרידא, גם אם משכירים את הרכב המשכיר הוא עדיין הבעלים.
בעולם קיימות שתי שיטות משפט: קונטיננטלית (צרפת) ובאנגליה קיימת שיטה של Common law שמתקיימת גם קנדה, ארה"ב.  החוק הקונטיננטלי בנוי על חוקים וקוד ויש את השיטה האנגלית שהתפתח מתקדימים משפטיים. ההבדל הגדול בין שתי השיטות הללו הוא שיש מדינות שהם צורניות ויש מדינות ששיטת המיסוי שלהן מבוססת על תוכן (מהותיות).
מתי לצרכי מס ההשכרה היא בעלות ומתי היא חבות.
במדינה צורנית- המשכיר שהשכיר את הרכב למאה שנה הוא עדיין הבעלים המשפטים ולכן הוא גם הבעלים מבחינת המיסוי.  
במדינה מהותית- אם הושכר הרכב למאה שנים אז מבחינת מהותית המשכיר לא הבעלים אלא השוכר.  השיטה הקונטיננטלית נוטה לחשיבה המהותית.   בשיטת מיסוי מהותית, יש המון חוקים שקובעים את המהות. 
לדוגמא: אם יש חוזה שכירות בצורה צורנית, לא מעניין במדינה צורנית כי יש שוכר ומשכיר ואילו במדינה מהותית מתחילים לשאול שאלות ולא מסתפקים רק בחוזה אלא גם בפרשנות של החוזה. וחוזה לרכב ל-100 שנים זה אומר שהמשכיר כבר לא הבעלים.
מה קורה אם ההשכרה היא ל-5 שנים או שנה , מי הבעלים?
בעסקה של ליסינג בד"כ מסתכלים על תנאי העסקה, האם זה ציוד שכל אחד יכול להשתמש בו (כמו רכב) או משהו ייחודי (כמו תוכנה) ככל שזה רק בודדים זה אומר כי השוכר הוא הבעלים.  ככל שהתקופה קצרה יותר אז המשכיר בעל הרכב וככל שזה יותר זה אומר שזה שייך לשכור.  ככל שהטיפולים על הרכב באחריות המשכיר זה מוטה אליו וכנ"ל אם זה על השוכר.
כשחותמים על חוזה ליסינג השוכר משלם כל חודש בתשלומים ולמעשה קונה לכאורה את הרכב.  חברת ליסינג עושה תחשיב כלכלי. נניח שרכב חדש עולה 1000 וחוזה השכירות הוא למועד ארוך, כמו 10 שנים. סך התשלומים יהיו גבוהים מ-1000.   השוכר יכול לקנות את הרכב ב-1000 או לשלם בתשלומים , ולדוגמא 115 לשנה וקרי 1150 לעשר שנים.  כל תשלום יהיה מורכב מקרן וריבית.
השאלה המיסויית- מאחר וזה לא דמי שכירות כי אם זה היה במדינה צורנית, את כל ה-115 ניתן היה לנכות. אך במדינה מהותית למרות שיש שוכר ומשכיר אם העסקה תחושב כמהותית יהיה ניכוי של 115, אך אם הניתוח  יהיה שהמשכיר למעשה הוא הבעלים יהיה ניכוי רק של מרכיב הריבית.
פחת
פחת קיים ברכיבים שונים שהוכר כי הם משמשים לתקופה מסוימת ואחרי זה הם כבר "לא טובים".  יש רכיבים כמו מחשב, רכב וכו' שיש עליהם פחת.   חוקי הפחת באים ובודקים לכמה זמן יהיה שימושי רכיב מסוים שמוכר להוצאה.  למשל מחשב שערכו 3,600 והוא נחשב ל-3 שנות פחת, הרי שאפשר כל חודש לנכות 100 ₪ מההוצאה הכספית.
לכל מרכיב יש את תקופת הפחת שלו.
פחת מואץזה אם לוקחים חפץ שצפי החיים שלו הוא ל-3 שנים ומפחיתים אותו לתקופה קצרה יותר כמו שנתיים וזו הטבה.
יש 2 סוגי הטבות בעולם המיסוי:
א.         הטבה תמידית- למשל הטבת מס בגין מטפלת,  זו הטבה כללית
ב.         הטבה ספציפית
ליסינג נותן הטבות של טיימינג.
לדוגמא: השכרת רכב ל-10 שנים במדינה מהותית, אם השוכר נתפס כבעלים והוא משלם כל שנה 115 ₪ ל-10 שנים לרכב ששווה 1000.   במדינה צורנית 115 הם שכירות (הוצאה). ובמדינה מהותית יש קרן וריבית וזה חישוב מורכב.
אם יש פחת ל- 5 שנים.  ההפחתה היא 200 לכל שנה בחמש שנים.
לשוכר הרכב היו הכנסות בשנה הראשונה 400 ₪. אם זו מדינה צורנית ששם המס הוא 30% ומזה מפחיתים 115 .  נותר 285 ועל זה יש מס של 30%.  כ-77 התשלום של המס.
מה קורה שמדובר במדינה מהותית? מתוך  115 , 45 נחשב כריבית.  כמה מיסים הוא ישלם?    400 פחות 200 הפחות= 200  פחות 45 הריבית= 155 ועל זה 30% וזה 46.5 תשלום מס.  
השאלה השנייה:
לחברת הליסינג שהשכירה את הרכב היו רווחים של 500 ₪ ללא קשר לעסקה זו. הניחו שאנו במדינה צורנית.  כמה מיסים הם ישלמו אם יש להם 30% מס?
תחשיב:
500+ 115 =615 . מסכום זה (615) מפחיתים 200 ונותרנו עם 415 ועל זה יהיה תשלום של 30%, קרי 124.5
מה קורה במדינה מהותית:  חברת הליסינג קנתה רכב ב-1000 והשכירה ב-115 לשנה ל-10 שנים.  150 זה ריבית ומתוך 115, 45 נחשב ריבית.   זה אומר למעשה כחברת הליסינג נתנה הלוואה לשוכר ועליו קיבלה 45 ריבית
500 רווח+ 45 הריבית  ועל זה יש תשלום מס.  545 רווח ועל זה יש 30% מס , קרי 163.5 מס לשנה המסוימת.

מסחור באפיוני מס
אפיוני המס כוללים: ניכוי, זיכוי, הוצאות, הכנסות.
איך סוחרים בזה? המסחר מתקיים שלמשהו אין תועלת.
מה קורה ששווי הכספי של ההוצאה הוא גדול מההכנסה? למשל 100 הכנסות ויש להם 40% מס נשאר 60, אך אם יש לי הוצאות 100. אני משלם 0, אך זה שווה 40 מס.
כשיש ניכוי מס של מישהו יותר גבוה , למשל 50 ואני אתן לו לנכות את ההוצאות של 100, הוא יעביר לי 45 וזה כדאי לשני הצדדים. ואני משלם מס מלא, קרי 40 ונשאר לי 5.   רק כאשר לצד השותף יש מס גבוה יותר זה כדאי.
מה קורה שללקוח אין רווחים ולבנק יש הרבה רווחים, אם הפחת הוא גדול יהיה יותר אטרקטיבי שהבנק ירכוש את המכונה וישכיר אותה ללקוח. 
דוגמא: חברת הרכבות האמריקנית שהיו לה המון הפסדים, אך היו להם קרונות רכבת שעלו מיליוני דולרים והרעיון היה למכור לבנק את הקרונות והבנק ייהנה מהפחת וייתן הלוואה בתנאים נוחים לחברת הרכבות.
זיכוי  credits  אם יש אפשרות לבחור בין ניכוי לזיכוי, עדיף זיכוי. כי במקרה ששיעור המס למשל הוא 40, הרי ערך הזיכוי הוא 100.
דוגמא:  הכנסות 100, מס 40, משלמים 40 מס. במצב הכנסות של 100 והוצאות 40 נשלם 24 (40% מ-60).  במצב של זיכוי , הזיכוי של 40 שווה 40 ולכן נשלם 0 וניכוי של 40 שווה 16. (40% מ-40).
הערכת מצב של פרשנות של שלטונות המס מול היועצים. יש בעולם סוגי מיסוי שונים.  בארה"ב למשל קרנות פנסיה שילמו מיסים באופן שונה מחברה רגילה.  קרן פנסיה לא שילמה מיסים על רווחי הון ושילמה על דיבידנדים.  חברות כמו בנקים משלמות מס מופחת על דיבידנדים, אך כן משלמות מס על רווחי הון.
כולם משקיעים במניות והשאלה איך מנצלים בין השוני כדי שכולם ייהנו מהמצב.
לדוגמא: קרן פנסיה שיש לה סל של מניות שיש בה 100 רווחי הון ו-100 דיבידנדים. על רווח הון היא לא משלמת ועל דיבידנד היא כן משלמת והבנק בדיוק הפוך.  חברה על רווחי הון תשלם 30 אם המס הוא 30 וכנ"ל קרן הפנסיה תשלם 30 על דיבידנדים. קרי ישולם מכל צד 30 על הרווח.
במקרה של שותפות בין הבנק/החברה  לקרן הפנסיה ובהסכם השותפות קובעים כי החברה תקבל את ה-100% של הדיבידנד וקרן הפנסיה תקבל 100% מההון, הם לא ישלמו בכלל מס.
השאלה אם פקיד השומה לא יתקוף את זה בשל טענה לתכנון מלאכותי של מס.  כשלהסכם יש בשר בלי תחכום אין בעיה, אך כשיש לו תחכום, יש סיכוי שהסכם כזה יותקף.  בד"כ עושים קצת גידור אך לא יותר מידי גידור.  בודקים מה היה בעבר בנושא חלוקת דיבידנד ולפי זה פועלים. השאיפה להרוויח את תשלומי המס.
קיימים שני סוגי זיכוי:
ü      זיכוים של מדינה שרוצה לעודד משהו ספציפי
ü      זיכוים שהם פונקציה של מערכת המיסוי הבינ"ל.
בארה"ב עד היום יש מדיניות חזקה של דיור בר השגה והממשלה בחרה כיעד לאומי שיבנו דירות ברות השגה למשפחות חסרות יכולת, כולל להשכרה.
לממשלה יש  3 אפשרויות:
א. הממשלה יכולה לבנות בעצמה בניינים במחירים נמוכים
ב. מתן סובסידיה למי שבונה דירות כאלה
ג.  לתת זיכוי למי שיבנה דירה למיעוטי יכולת וזה יפחית את מיסיו של מי שבונה דירות למיעוטי יכולת.
איך שותפות מסייעת לי מסחור באפיוני המס.
בארה"ב, באזור ברוקלין הוקמה עמותה של נשים שרצו לדאוג לאזור שלהם.   המדינה חילקה זיכוים במכרז לכל מיני עמותות לפי הפרויקטים שאושרו.  עמותת הנשים בברוקלין זכתה במכרז וקיבלה זיכוים ומאחר והיא לא משלמת מס היא רצתה למכור את הזיכוי.  כל בסיס הזיכוי שווה במקרה זה רק אם יהיה ניתן למכור אותו.   צריך למצוא מישהו שזקוק לזיכוים כמו חברות.   קיים אם כן יזם נדל"ן שעל כל דירה לבר השגה שהוא בונה הוא מפסיד 1000 ועל כל דירה שהוא משכיר/מוכר הוא מקבל זיכוי של 5,000 אך אין לו מה לעשות עם הזיכוי כי הוא מפסיד.
מנגד יש חברת נפט שמרוויחה 15,000 והיא נדרשת לשלם מס 40% של 6,000 והרווח אחרי הוא 9,000
בחיבור של השותפות של חברת הנפט ועמותת הנשים:
חברת הנפט תורמת לשותפות 2500 דולר והיא מסבסדת את הבנייה ב-1000 והבית במקום שיעלה 11,000 עולה רק 10000. נשאר 1500. נשאר 5000 זיכוי שחברת הנפט מקבלת
מה קורה מהשותפות:
עמותת הנשים שנשאר להם עמלה 1500 ואחרי מס של 40% נשאר להם 900
לחברת נפט  ההכנסות ירדו מ -15000 ל-12500 כי שילמו 2500 והם משלמים מיסים 40% על 12500 וזה 5000 ונשאר להם זיכוי של 5000 הם לא משלמים מס ונשאר להם למעשה 12,500 קרי רווח של 3,500.   השותפות הזו היא רווחית לכל הצדדים.

מיסוי בין לאומי
מדובר על נישומים שהם יחיד או חברה שלהם פעילות עסקית ביותר ממדינה אחת
לכל מדינה יש סמכות על פי חוקיה להטיל מיסים.  אין מס בינלאומי אחיד ולכן נוצר מצב שיש זיקות ליותר מרשות מיסוי אחת המבקשות למסות את הנישום.
זיקות מיסוי:
1.         תושבות – בישראל זה מוגדר "מרכז חייו"
2.         פעילות עסקית
3.         אזרחות – נכון לארה"ב.
כל רשות מס מתמודדת עם מצבים של מיסוי בין מדינות.מיסוי בינלאומי נותן תשובות באיזה מצבים מדינה מטילה מס והתשובה תשתנה ממדינה למדינה כי לכל מדינה יש את החוקים שלה.  אם לא נתכנן את המיסוי בהתאם לחקיקה בכל מדינה עלול הנישום לשלם מיסים גבוהים בשל אי ידיעת החוקים בכל מדינה.
אם זמר ישראלי מופיע באיסלנד ומרוויח מכך כסף , באופן עקרוני התקיימה פעילות עסקית באיסלנד מה קורה למשל אם שילמנו מס באיסלנד על ההופעה, מה יקרה לגבי המיסוי בארץ?  המיסים גם באיסלנד וגם בישראל הם 40% , אם ימסו בשני המקומות יישאר מעט מאוד רווח.  לכל מדינה יש שיטה שבה היא מתמודדת עם מצב שבו נישום שכפוף לשיטת המיסוי שלה וחויב לשלם במדינה אחרת.   השיטה העיקרית היא שיטת הזיכויים, אך יש גם 2 שיטות נוספות (פטור וניכויים).
כתושב ישראל, האם ישראל ממסה אותי על ההכנסות שלי בישראל בלבד או גם על ההכנסות שלי בכל העולםעד לפני מספר שנים התשובה הייתה שישראל ממסה תושב ישראל רק על הפעילות שלו בישראל. החוק שונה ומאז תושב ישראל צריך לשלם על כל פעילות שלו בכל העולם.
שיטות מיסוי
1.       פטור – יש מדינות שאומרות שמה שאתה עושה מחוץ לגבולות המדינה שלי לא מעניין אותי ואני לא ממסה אותך על זה. על פעילות כלכלית שלא התרחשה בתוך הגבולות שלי היא לא ממסה. (תהיה בבחינה שאלה בעניין)
2.       ניכוי – שהממשלה שבה אני תושב מנכה את המיסים ששולמו בחו"ל ייתנו ניכוי. מנכים את המיסים ששולמו בחו"ל מהמיסים שהיו אמורים לשלם בארץ התושבות. (רואים את המיסים ששולמו בחו"ל כהוצאה) לא ניבחן על כך.
3.       זיכויים – (תהיה שאלה בבחינה על כך) במדינת התושבות
דוגמא: נניח שליידי גאגה הרוויחה 100 בארה"ב ו 100 בארץ. שואלים כמה הרווחת בכל העולם? – 200. שיעור המס בארה"ב הוא 40% היינו 80. המס שליידי גאגה הייתה חייבת מורכב מ-2 חלקים. יש לחשב את המס בשני שלבים:
א.  מיסים על הכנסות מתוך המדינה שממסה – 100 * 40% = 40.
ב.  מיסים על הכנסות מחוץ למדינה הממסה – 100. מחשבים את המס הטנטטיבי. לוקחים את השיעור מס שהיא חייבת בו 40% * 100 = 40. זה לא המס, זה המס הטנטטיבי. שאלה הבאה היא כמה מס שולם בחו"ל (כלומר, בישראל), שולם 40.     בשיטת הזיכויים ממשלת ארה"ב נותנת זיכוי על המס ששולם בארץ. כלומר אם המס הטנטטיבי הוא 40, ויש לה זיכוי של 40 אז היא לא תצטרך לשלם מס נוסף בגין הפעילות שלה בחו"ל.
אם התשלום במדינה מסוימת גבוה ממה שמשולם בישראל, נוצר עודף זיכוי .
דוגמא: באיסלנד המיסוי הוא 50% ובאירלנד המיסוי הוא 10%.  על כל הופעה קיבלתי 1000 דולר, ובישראל המס הוא 40% ואני יכול לנצל את עודף הזיכוי מאירלנד לכסות את המס הגבוה באיסלנד.  באיסלנד המס היה 500 (50%) ובאירלנד 100 דולר (10%) ובישראל המס היה 800 דולר (40% על ה-2000 שזה המס הטנטטיבי) ועל כך יש זיכוי של 600 דולר שכבר שולם מס (500 דולר באיסלנד ו-100 באירלנד), כך שנותר עוד 200 דולר מס לתשלום בארץ.
כדוגמא: הייתה הופעה באיסלנד: הופעה אחת שבה הרווח היה 1000 לפני מס והמס 50% קרי, 500 דולר.  ההופעה בישראל היא של 40% ולכן נשלם 400 דולר ואין זיכוי על הרווחים בחו"ל.   הזיכויים הם רק בין הופעות בחו"ל ולא ניתן לקזז אותו מהכנסות בישראל.
האם ניתן להזדכות על כל פעילות עסקיתלצורך המבחן כן, אך במציאות לא על כל פעילות ניתן להזדכות.
חברות המפיקות נפט ואוצרות טבע ממוסים  בד"כ בשיעורי מס גבוהים.    חברות כאלה משלמות מיליארדים בגין מסים ויש להם "נכס" של זיכוים, אך הן לא יכולות להזדכות עליהם בד"כ.  יש גם  בד"כ רווחים פסיביים (ריבית, דיבידנד, רווחים לא מפעילות עסקית ישירה)
חברות שלהן עודפי זיכויים מאוד גדולים כמו חברות נפט מקימות חברות בת. מי שמשלם את המיסים זאת חברת הבת.
במדינה ללא מדיניות זיכויים, הזמר שיופיע בלונדון יבקש זיכוי על המס בישראל. בדר"כ יש אמנות מיסוי ולמי שיש קידמה למסות ראשון זו המדינה שבה הופקו הרווחים. לכן בדר"כ לא יווצר מצב שבו תשלם בישראל על רווחים שהפקת בלונדון ותבקש בלונדון זיכוי על מה ששלמת בישראל.
יש מדינות שהן למעשה "מקלטי מס" ובהם שיעור המיסוי בהם הוא 0. 
לדוגמא: לנישום 100 מיליון דולר והוא משקיע את הכסף במדינה, יש צורך לשלם שם מיסים, אך אם משקיעים את הכסף באיי קיימן או בכל מקום שהוא מקלט מס לכאורה פטורים ממס.
לחברה שיש רווחים פסיביים מתייחסים כאילו שהיא שילמה דיבידנד ולחברה שיש לה עסקים באיי קיימן והפעילות היא לא פסיבית, לא נשלם מיסים בארץ עד שלא ניקח דיבידנד.
למי הזכות למסות את הכסף? אם אני ישראלי זה לא משנה איפה נוצרו הרווחים, השאלה מה מרכז החיים. אם אני אמריקאי והפקדתי כסף בקיימן והרווחתי מההפקדה בבנק שם. מבחינה קיימן אין מיסים, מבחינת ארה"ב יש מיסוי והיא אמורה למסות אותי לפי שיעורי המס אצלה. אם אני אזרח אמריקאי ואקים חברה בקיימן והיא זו שתשקיע – אני אתרום לחברת הון תמורת מניות. אם החברה בקיימן לא מחלקת דיבידנד החברה מקבלת את הריבית מהבנק בקיימן ולא משלמת מיסים. אני כאזרח אמריקאי לא צריך בשלב זה לשלם מיסים. יש יתרון לדחיית מס – במקום להפקיד מס ולשלם עכשיו מס עדיף להקים בקיימן חברות ועד חלוקת הדיבידנדים לא יהיה מס אז תהיה דחיית מס מאוד רצינית.
איך מדינות מנסות למנוע זאת? החוק מפריד בין הכנסות פסיביות לאקטיביות. אם יש לנו חברה נשלטת (אנחנו שולטים בחברה) ויש לה הכנסות פסיביות ההכנסות יחושבו כאילו שהחברה חילקה דיבידנד. יוצרים פיקציה משפטית שאומרת שאם אתה אמריקאי והקמת חברה בשליטתך ויש לה הכנסות פסיביות גם ללא חלוקת דיבידנד תחשב כאילו שהיא חילקה וההכנסות שלה הן הכנסות שלך. מסירים מסך, לצורך המיסוי. מדינות שונות מחילות חוקים אלו בצורות שונות. ארה"ב עושה הבחנה בין הכנסה פסיבית כמו ריבית להכנסה אקטיבית כמו עסק פעיל. כשמדובר בהכנסה אקטיבית- למעשה האמריקאי לא ישלם מס כי זו פעילות אקטיבית. יש דברים אפורים כמו השכרת נדל"ן.  יש מדינות בעיקר באירופה שיש להן רשימה של מדינות שנחשבות מקלטי מס – למי שיש שם פעילות תהיה שם הרמת מסך.
מה קורה כשהחברה רוצה לחלק דיבידנד? המדיניות ששולטת גם היא נטראלית – אם החברה שילמה 0% בקיימן ומחלקת דיבידנד למדינת האם לאזרח שהקים אותה ששם המיסוי 35% ליחידים (מדובר בהכנסה אקטיבית, אחרת המס היה מחויב מזמן) – המדיניות אמורה לשאוף שהוא ישלם 35%. במדינה הזרה בדר"כ מדובר בחברה בת, היא לא משלמת מס וצוברת רווחים גבוהים. כשהחברת בת תשלם לחברה האם – יחול המיסוי. האינטרס להשאיר את הכסף בארץ ואז לא ימסו אותו, מה שנקרא רווחים כלואים. בדר"כ המחקר והפיתוח של חברות טכנולוגיה או תרופות היא במדינת האם. במדינות הפחות מפותחות יש רק את הייצור. כלומר כל ההוצאות המדינת האם בחברה האם, והרווחים אצל החברה הבת במדינת הייצור. נוצר מצב שהחברה האם לווה המון כסף אך יש לחברת הבת רווחים גדולים מאוד.
שיטת הפטור
יש מדינות שנוקטות בשיטת הפטור, קרי על פעילות בחו"ל לא מחייבים במס ולא משנה על איזה פעילות.    מדיניות של פטור מתייחסת למיסים רק על הרווחים במדינה שבה הוא תושב וכל מה שקורה בחו"ל לא רלוונטי.  ("מדינת פטור") לדוגמא: באירלנד יש 0 מיסים על המדינה, אך לא נחסוך כלום כי בישראל בשיטת הזיכוי נשלם את כל 40% ואילו בשיטת הפטור נרוויח כי לא נשלם מס על הרווחים באירלנד.
שיטת הניכוי
שיטת הניכוי רווחת לדוגמא באיסלנד 1000, אך נטו הרווחת 500 (כי שילמת מס של 50%) ורק על ה-500 נשלם מס.  השיטה הזו מאוד רלוונטית (היא קיימת במעט מדינות), וכדי לקבל זיכוי במדינת האם יש צורך לענות על הגדרות מסוימות. למשל על מס הכנסה ששולם בחו"ל.  האם כל תשלום למדינה אפשר לקבל עליו זיכוי? זיכוי יותר שווה מניכוי.   היטלים ועמלות במדינה שבה אני עובד לא נכנסים בהגדרה של מס הכנסה ולכן אפשר לקבל רק  ניכוי ולא זיכוי.    שיטת הניכוי לא נפוצה בעולם, אך היא אלטרנטיבה למצב שאין זיכוי.
דוגמא: מוקמת חברת צלילה באיי קיימן ושיעור המיסוי שם עומד על 0.   לחברה יש רווחים רבים ובעליה הוא תושב ישראל.   כל זמן שהחברה לא מחלקת דיבידנד אין מיסוי על הרווחים.  למדנו שהמיסוי של קבלת דיבידנד שונה ליחיד או לחברה.  חברת הבת מחלקת דיבידנד לחברת האם ועל כך יש פטור, אך לחלוקת דיבידנד לאדם יש מס מיוחד באותה מדינה וזה תקף לאותה מדינה. זה לא תקף במצב שבו יש חברה אחת במדינת אם וחברה אחרת היא בחו"ל.  
בשיטת הזיכויים לגבי חברות המצב קצת שונה.
דוגמא: חברה בישראל שהיא חברת אם לצלילה ויש לה חברת בת באיי קיימן שבה הרוויחו 1000 דולר ושילמו שם 0 מס.   חברת הבת לא חילקה דיבידנד ולכן החברה בישראל לא תשלם מס' על הרווחים הללו כי מדובר בחברה אטומה.
אם חברת הבת באיי קיימן שולחת רווחים של 1000 לחברה בישראל.   מאחר והם במדינות שונות לפי שיטת הזיכויים נעשה חישוב.
החברה באיי קיימן הרוויחה 1000 וחילקה את כל רווחיה . באיי קיימן אין תשלום מס ובישראל זה 40%, קרי 400.  המס הטנטטיבי הוא 400.
החישוב של המס נעשה רק עם חלוקת הרווחים.    זיכוים יש 0 ולכן המס בפועל הוא 400.
מדובר על רווחים כלואים שאם יחלקו יהיה להם מס טנטטיבי מאוד גבוה. הוא כלוא בחברת הבת.  יש מדינות שנותנות חלון הזדמנות במס מופחת (תמריץ כלכלי).
מדובר במצב של דחיית מס.
ההיגיון- במדיניות הזיכויים הכוונה ליצור מצב של ניטרליות כי לא משנה איפה תעשה עסקים, שיעור המיסוי יהיה תמיד 40%. העיוות נוצר כאשר יש הפרשי מיסוי שיוצר עודף זיכוי והדבר יוצר תמריץ לנסות להמשיך לחפש עסקים במדינות כדי לקבל את עודף הזיכוי.

עסקת Repo
מדובר עסקת ארביטראז, שמנצלת פערים.   נשלב בה עסקה היברידית כמו ליסינג.
ליסינג זו הטבה זמנית כי מדובר על דחיית מס ולא על פטור.   למדנו כי עדיף לא לשלם בכלל, שזו הטבה קבועה
Repoקנייה מחדש, שבאה מעולם משכונות וביטחונות ולא מעולם המיסוי.
איך נותנים ביטחון למי שמלווה לי? למעשה מה שקורה הוא שתמורת הלוואה במקום לתת משכון של נכס, מציע הלווה תמונה של פיקסו ששווה 2 מיליון דולר ולכן הבנק מוכן לתת הלוואה של מיליון דולר והבנק רוכש למעשה את ה"פיקאסו" תמורת מיליון דולר. בסוף השנה הבנק מוכר מחדש את התמונה ללווה במיליון דולר +10% ריבית, קרי 1,100,000 דולר. עסקאות כאלה נעשות בעיקר במניות, בחשבון אצל ברוקרים.
מיסוי
יש 2 סוגי תחשיבי גביית מס שמשתנות בין מדינות:  מדינות צורניות ומדינות מהותית.  קונטיננטלית- מתייחסים למדיניות צורנית והאנגלוסקסים שמדיניות המס שלהם  מהותית.
במדינה מהותית: עוסקת בשואל ומשיב ומהות העסקה זו הלוואה. ואין אירוע מיסוי למעט רק על הריבית שהיא אפשרית לניכוי מבחינת לוקח ההלוואה ורווח מבחינת נותן ההלוואה.
במדינה צורנית: (כמו צרפת) מדובר בקונה ומוכר ויש שם מס על רווח הון ומכירה  ויש עליה מס.

דיבידנד
בחברה שבה יש חלוקת דיבידנדים לבעלי מניות יש תשלום מס שהוא שונה ממס רגיל. דיבידנד שמועבר לחברה אחרת באותה מדינה הוא 0 והעברת דיבידנד לחברה במדינה אחרת הוא לפי שיטת הזיכויים.
מי ממוסה על הדיבידנד, בהכנסות רגילות המס הוא 30% ודיבידנדים ממוסים ב-15%
השאלה איזה מדינה זו? צורנית או מהותית
לדוגמא: טבע שילמה לבנק דיבידנד של 20 אלף דולר
במדינה מהותית: האזרח ימוסה על הדיבידנד כי זה הסכם repo וישלם 3,000 דולר (15% על 20000 דולר= 3,000)
בסוף התקופה מחזירים לבנק את ה-500,000 אלף דולר+ 10% של הריבית, קרי 550 אלף דולר.
טבע שילמה דיבידנד של 20,000 אלף דולר ובמדינה מהותית הלווה מקבל את הדיבידנד (שמגיע פיזית לבנק) ועל זה יש מס של 3,000 דולר על ידי הלווה(15%).
מבחינה מיסויית לבנק יש הכנסה של 50,000 אלף דולר  שממנה מקוזזים 20,000 אלף דולר שכבר שולמו לו באמצעות הדיבידנד. 
לבנק יש הכנסה של 50 אלף דולר מהריבית
בארביטראז צריך הסדר בין מדינה צורנית (צרפת) למדינה מהותית (ארה"ב)
מניות בכורה: שבהם סכום הדיבידנד מוגדר.
מדובר בחברת אם אמריקנית וחברת בת  אמריקנית שהנפיקה מניות בכורה לחברת האם בסך של 100 דולר. (יש להם דיבידנד מוגדר במניות בכורה)
חברת האם האמריקנית רוצה הלוואה-והיא הולכת לבנק אמריקני וביקשה הלוואה , שם ביקשו 10% ריבית ואילו הבנק הצרפתי הציע גם 10% אך הציע רעיון שבו תיעשה עסקת repo שבה כולם ירוויחו. 
בעסקה זו מוצע כי חברת האם תמכור את מניות הבכורה לשנה לבנק הצרפתי ואז תהיה ריבית של 8% על ההלוואה.
קרי בסוף השנה הם ישיבו 108 דולר ואם יהיו דיבידנדים במהלך השנה הם יוכלו לקזז אותם מהחוב.
לאורך השנה מה קורה?  נניח ששיעור מס ההכנסה  בשתי הארצות הוא 40% .  
חברת הבת הרוויחה בהכנסות רגילות 13.33 הכנסות רגילות ושיעור המס הוא 40% על הכנסות רגילות הוא 5.333 ונשאר לה 8 וזה רווח שהיא חייבת לחלק כ"מניות בכורה" לבנק הצרפתי שלעת עתה הוא הבעלים של המניות.
בסוף התקופה משיבה החברה לבנק רק 100 כי 8 ריבית מתקזזים בדיבידנד של מניות הבכורה.
מבחינה צרפתית הניתוח יהיה לפי שיטת הזיכויים.  קודם נחשב את המס הטנטטיבי
מנקודת מבט הצרפתית חברת הבת היא צרפתית והרווח שלה הוא 13.33 ועל כך המס הטנטטיבי הוא 40% , קרי 5.33. שולמו בפועל 5.33 ולכן ישולם בצרפת 0 כי זה מה ששולם בפועל בארה"ב ושיעורי המס זהים.
הבנק הצרפתי קיבלו דיבידנד של 8 דולר לאחר מיסים ולכן התשלום שנותר הוא 0
לו הייתה ניתנת הלוואה רגילה ב-10% הם היו מקבלים 10 על 100 ועליו ישלמו 4 מס כי שיעור המס הוא 40% (10*40%=4).  מעסקת הריפו הבנק הצרפתי הרוויח 8 במקום 6 מהעסקה של ההלוואה הרגילה.
מהזווית של החברה האמריקנית, מדובר בהלוואה  לחברת האם. (מדינה מהותית) וגם הדיבידנד הוא של חברת האם.  העברה מחברת הבת לחברת האם- פטורים באותה מדינה כי שולמו המיסים מראש.   הבנק הצרפתי קיבל 8 וזו הוצאה (ניכוי) לחברת האם על הסכם ההלוואה שניתנו לחברת האם.  בפועל יש להם ניכוי של 40% וזה 3.2 . (8*40%=3.2)
לו היו לוקחים הלוואה רגילה של 10, גם עליה היה ניתן לקבל ניכוי של 40% וזה אומר שנשאר 6.  (10*40%= 4.    10-4=6 )
ועל ה-6 שולם 4.8 ונשאר פער של 1.2 רווח של חברת האם האמריקנית
לסיכום הרווח בשיטת  repo לעומת הלוואה רגילה:
הבנק הצרפתי הרוויח 2
החברה האמריקנית 1.2

בארה"ב המיסים שולמו וצרפת הפסידה כי ההכנסות מוסו בארה"ב ולכן לא יכלה לגבות מס.